יום ראשון, 28 בנובמבר 2010

אותיות פורחות באוויר


בראשית היתה המלה. לא, בראשית היתה האות, ובעצם עוד לפני שהיתה האות היו הקווים, שהסתעפו והתפתלו ונפגשו כדי ליצור את האותיות שיצרו את המלים, שיצרו בתורן את העולם. ויראו כי טוב.

The Vagabundas כתבו את עצמן בסוף השבוע בספר האורחים של התערוכה הקבוצתית החדשה "ט', תערוכה על טיפוגרפיה", שנפתחה בחלל התצוגה design space וחזרו הביתה שתויות, אך מרוצות מאוד.
כפי שניתן להבין משמה, התערוכה עוסקת באותיות, או ליתר דיוק, באופן שבו ניתן להעניק לאותיות משמעות חדשה כאשר מנתקים אותן, ולו זמנית, מתפקידן המסורתי: עשיית טקסט. לצורך העניין, אסף האוצר דניאל רוטמנש אמנים ומעצבים מדיסציפלינות שונות) מעצבים תעשייתיים, מעצבים גראפיים, ציירים, פסלים ואמני לייב פרפורמנס), שפירקו את האותיות ואת המלים רק כדי לחבר אותן מחדש, אבל אחרת.

רותם מקרית גת
Bedroom lovers

האמן המקורי שמכנה את עצמו בשם המקורי-לא-פחות "רותם מקרית גת", למשל, הציג כמה עבודות מעניינות במיוחד ובראשן פורטרט של אדם שמורכב אך ורק ממלים ("שיער", "רגליים", "פין" וכו'), שמוצבות במקום המתאים להן על הדף מבחינה אנטומית. רותם מקרית גת לא מנסה לעצב את המלים באופן שיהפוך אותן לגופים גיאומטריים בסיסיים שמהם ניתן להרכיב צורה. להיפך, הוא מנציח את המלים שלו על הדף בצורה ישירה, סגפנית במתכוון, ומשעשעת, שחושפת את תכליתן המקורית: ייצוג פשוט של רעיון מורכב.


רותם מקרית גת
Person

איתן ברטל, אמן ומרצה במכון הטכנולוגי בחולון, הציג פסל שהורכב משבירה של המלה JUDE לארבע אותיות, שמונחות אלה על אלה בשתי שורות של שתי אותיות כל אחת (בדומה לפסל LOVE הידוע של רוברט אינדיאנה, שהגרסה העברית שלו "אהבה" מוצגת במוזיאון ישראל). במבט ראשון, מדובר בעבודה אופטימית, בהירה וקלילה (החומר של הפסל מזכיר מתקני קפיצה ממסיבות יום הולדת של ילדים קטנים), אך מובן שהבחירה במלה יהודי והגשתה בצבע צהוב בוהק, עושה שימוש בקונוטציות ההיסטוריות של הטלאי הצהוב ושל זיכרון השואה והעליצות הראשונית מפנה מהר מאוד את מקומה לתחושות מורכבות וקודרות הרבה יותר.


איתן ברטל
Jude

המעצב שגיא שטרן משתמש במלים (במקרה שלו מדובר בעמודי ספר) כיריעה שעליה הוא מציב דימויים ויזואליים שמשתלטים על המלים הכתובות ולמעשה מבטלים את משמעותן. האותיות נהפכות לכמעט חסרות ערך משל עצמן. כל מה שנותר מהן היא התבנית שהן יוצרות יחד.

שגיא שטרן
אמנים אחרים העבירו את האותיות שלהם במסלול אחר: עבודות שבהן נוצרו מלים מחפצים אחרים (גפרורים שרופים, למשל); בידודן של אותיות (בעזרת הצגתן לבד או על ידי חזרה מתמשכת עליהן) עד שהן מאבדות את משמעותן המקורית ונהפכות לצורה אמורפית בעלת מאפיינים משל עצמה; או ניסיון להקנות למלים משמעות שונה מפירושן על ידי הצבתן בקונטקסט מנוגד (הצבה של המלה "אור" כצל כהה של המלה המוארת, למשל).

שגיא שטרן
בסך הכל, בגלריה נוצר מארג מגוון ומעניין מאוד של רעיונות במצבי צבירה שונים.The Vagabundas מצאו את עצמן משוטטות ארוכות בין העבודות השונות, מצמידות את האף אל העבודות כדי לקרוא את האותיות והמלים שמסתתרות בתוכן, את האותיות והמלים שהתחילו הכל.


Design Space
רח' אליפלט 26, תל אביב

יום שבת, 20 בנובמבר 2010

Shooting


הדוגמנית לשעבר והאמנית בהווה בריטה תייה מציגה עבודת וידאו משעשעת ומטרידה בעת ובעונה אחת, שבה היא מקצינה ומגחיכה את ההוראות הבלתי-פוסקות שמושמעת באוזניה של דוגמנית בעת סשן צילום.
הדוגמנית, בריטה עצמה, נאלצת לייצר יש מאין רגשות שונים ומנוגדים שנורים לעברה על ידי בריטה נוספת, בקצב הולך ומתגבר ותוך כדי שמירה אל אידאל אסתטי של אלגנטיות מעושה. נדמה שאין משל מוצלח יותר לדימויי היופי האגרסיביים שתרבות הצריכה מציפה אותנו בהם ללא הפסקה.

יום שלישי, 16 בנובמבר 2010

Natural Disorder


נדמה שהגבול בין אמנות לעיצוב הולך ומיטשטש בשנים האחרונות. למעשה, במקרים רבים נדמה שלא מדובר בכלל בקו גבול, אלא בתפר שמהדק את שתי הדיסציפלינות הללו יחד. אמנים ידועי שם מעצבים קולקציות של רהיטים, כלי בית וגופי תאורה ומעצבים מובילים מציגים תערוכות במוזיאונים גדולים לאמנות.

Arik Levy
Natural Disorder, 2010

ההפרדה הסגפנית בין "אמנותי" ל"שימושי", או בין "טהור" ל"מסחרי" לא ממש מטרידה את The Vagabundas. הגדרות אבסולוטיות וקטלוגים דקדקנים אף פעם לא באמת הטרידו אותנו. אם בכלל, אז הן רק מפריעות לנו ליהנות מהיצירה שניצבת לפנינו, לא משנה מי יצר אותה.

Arik Levy
Natural Disorder 2010


התערוכה של אריק לוי בגלריה אלון שגב בתל אביב גררה בעקבותיה דיון ציבורי (טוב, אם לא ציבורי, אז לפחות ברנז'אי) סביב המפגש הלא-ממש-שגרתי הזה בין עיצוב לאמנות. לוי, כידוע, הוא מעצב מוכר ומצליח, אבל את התערוכה שלו, "Natural Disorder", לא צריך לבחון כ"תערוכה של מעצב", אלא פשוט כתערוכת אמנות רב-תחומית, לטוב ולרע.

Arik Levy
Natural Disorder 2010


התרשמנו מהיכולת של לוי למלא את החלל במוקדי משיכה שונים ומנוגדים אלה לאלה, שמאלצים את הצופה להשלים את החלל החסר שבין הרגעים הקפואים האלה בכוחות עצמו. אהבנו במיוחד את הדרמה של הגרזנים השחורים הנעוצים בקירות, שטענו את האוויר בנוכחות הנעדרת של האלימות של האדם שהניף אותם ונעץ אותם בעוצמה רבה.

Arik Levy
Natural Disorder 2010


בתערוכה של לוי לא היתה תחושה של עיצוב-יתר או של אמנותיות-יתר שנועדה לגשר בין שני העולמות שדרים בתוך יצירתו. ראינו אמן וראינו מעצב ובעיקר ראינו רעיונות מעניינים, כאלה שהגדרות צרות רק מפריעות להם. 

"Natural Disorder"
גלריית אלון שגב
רחוב רוטשילד 6, ת"א
עד ה- 26.11

יום שבת, 13 בנובמבר 2010

Still Moments


התענוג הגדול של The Vagabundas בימים נינוחים של סופי שבוע רגועים במיוחד הוא לצאת למסעות גדולים ומרגשים מבלי לעזוב את חדר העבודה. אנחנו אוהבות לעלות על פסגת הר האינטרנט ולגלוש ממנו בתנופה אדירה אל יעדים חדשים ומפתיעים. אנחנו טועות כאן ותועות שם, מניחות לעצמנו להיסחף למקומות לא-מוכרים.

Morning in The Room 504

היום, למשל, יצאנו לדרך ואחרי שכבר שכחנו לאן רצינו להגיע, נתקלנו בצלם הפיני פקה ניקרוס (Pekka Nikrus). זה היה מסע נפלא.

Late August Light

העבודות של ניקרוס אומרות שקט. כמעט צועקות אותו. הן כולאות זמן בתוך תאים מלבניים של עכשיו מתמשך, כמו דמעת שרף שהתקשתה על גזע עץ פצוע. תצלומיו מתייחסים באותה רצינות לצל הקלוש שמטיל כסא עץ על הקיר שלידו הוא ניצב ולמרחבים עצומים של שלג לבן ומסמא שמגמדים את המבנה המלבני שנקלע לתוכם.

The Blue Pylon

ניקרוס הוא יליד 1968, למד צילום ואמנות באוניברסיטת הלסינקי, עבד כצלם, מעצב גראפי וארט דירקטור במשרדי פרסום שונים בפינלנד והציג את עבודותיו במספר רב של תערוכות (יחיד וקבוצתיות) בעיקר בפינלנד, בשבדיה, בנורבגיה וביפן.

In Water l

באתר הזה, שבו הוא מציג מבחר מעבודותיו, ניקרוס מבקש מהצופים להתבונן על התצלומים כאילו שהם נלקחו מתוך סרט, או ליתר דיוק "מתוך סצינה שמגיעה אחרי אירוע חשוב, או ממש לפניו. ללא קול, אולי רק כמה רעשים לא-מזוהים שמגיעים מהסביבה. ללא תנועה. המצלמה עומדת. זה זמן שבו צריך להירגע, לנשום עמוק ולהתכונן לגרוע מכל".

Looking Through My Morning Eyes

הרגעים האלה תמיד נמשכים מעט יותר מהצפוי.

Now I'm The Man on the Inside Looking Out

כאן תוכלו למצוא את ספר התצלומים האחרון עד כה של ניקרוס: "Where I Am" 

Dimming of the Day

יום שבת, 6 בנובמבר 2010

Day By Day


לפני כחצי שנה The Vagabundas ארזו את עצמן בתוך מזוודה, הטילו אותה מעבר לכתפיהן, ונדדו ליפן. לקראת הביקור המיוחל הצטיידנו ברשימה מפורטת מאוד של המלצות ממקורות אמינים על מוזיאונים, גלריות, בוטיקים ופינות מעניינות בטוקיו, בקיוטו ואפילו באי הקטן נאושימה, שמחביא את הסודות המדהימים שלו בנקודה מרוחקת בים הפנימי של המדינה. עם זאת, ולמרות כל התוכניות והתכנונים, הבנו מהר מאוד שאת המקומות המעניינים ביותר צריך לגלות לבד.

חובבי אמנות ועיצוב אמיתיים ירגישו ביפן כמו מגלי ארצות שהגיעו ליבשת חדשה. כל רחוב הוא הרפתקה, כל תערוכה היא חגיגה וכל ביקור אגבי בחנות מקרית עשוי להפוך לחוויה ייחודית, שבה נפגשים האסתטיקה והיצירתיות בצורה מבוקרת ומחושבת, אך גם מרגשת ומשעשעת. כך, למשל, סיבוב שופינג זריז בחנות כלבו בלב שכונת שיבויה יכול להתארך עד מאוד משום שכל קומה בחנות מעוצבת להפליא על פי מוטיבים פרועים ומלאי דמיון, וקפיצה לחנות ספרים שגרתית כדי לחפש מפת דרכים עלולה להסתיים בדפדוף אינסופי בין ספרי ילדים יפים כל כך, שיגרמו גם לרווקה המושבעת ביותר לרצות ללדת כדי שיהיה לה למי להקריא אותם.

אחרי שלושה שבועות קצרים, קצרים מדי, נאלצנו לעזוב את יפן ולהמשיך לנדוד, אבל יפן לא עזבה אותנו. במובן מסוים, אפשר להגיד שהיא נכנסה לנו מתחת לעור, התיישבה לנו בעדינות מאחורי העיניים ושינתה לתמיד את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על העולם. מאז, אנחנו חושבים עליה גם כשאנחנו לא חושבים עליה ומתגעגעים אליה אפילו כשאנחנו לא מתגעגעים אליה.


אתמול, באמצע יום שישי תל אביבי שגרתי למדי, החלטנו לקצר את הדרך הביתה דרך רחוב יבנה וגילינו פתאום שאנחנו בטוקיו. זה קרה ברגע שהחלפנו את החמסין הארץ-ישראלי של תחילת נובמבר בקרירות המלטפת של "hibino" (יום-יומי, בתרגום חופשי מאוד לעברית), גלריה וחנות עיצוב חדשה שנפתחה ממש בשבוע שעבר. הקצב הפנימי שלנו השתנה, העיניים ראו את העולם אחרת.


hibino הוא חלל תצוגה שנולד בראשו של האוצר והמנהל בעל השם המלבב פראג רוקח, שבילה את השנים האחרונות ביפן, שם למד במשך כמה שנים בלשנות יפנית ובעיקר התאהב באמנות ובעיצוב המקומיים. לפני פחות משנה הוא חזר לישראל והחליט להביא עמו כמה שיותר פיסות של יפן. הוא בחר בקפידה כ-40 יצרנים, מעצבים, אמנים ובעלי מלאכה מערים שונות ביפן (חלקם פועלים באירופה ובישראל) וטווה עמם בעדינות ובעקשנות קשרים חברתיים ועסקיים שאפשרו לו להציג ברחוב יבנה את החזית המעודכנת ביותר של העיצוב היפני (כלי כתיבה, כלי בישול, רהיטים, גופי תאורה, ספרים, יצירות אמנות, כלים חד-פעמיים, ועוד).

"לא כל החברות והמעצבים שאליהם פניתי הסכימו למכור לי את העיצובים שלהם", מספר רוקח. "אחרי הרבה מהם הייתי צריך ממש לחזר, כי הגישה שלהם היא לבחור שותף לדרך ולא רק שותף לעסקים". רוקח עיצב בעצמו את השולחנות, המדפים והארונות שעליהם מוצגים הפריטים בגלריה/חנות והוא מספר שבבואו לבחור את היוצרים ואת המוצרים הוא הקפיד להקשיב למצפן הפנימי שלו, שהורה לו באיזה כיוון ללכת, ולא התחשב בשיקולים מסחריים בלבד.

Caresser La Maison/ Mademoiselle Y

מבין כל הפריטים ב-hibino התעכבנו במיוחד ליד גופי התאורה שעיצבה וייצרה רייה יאגורה (Rie Yagura), שידועה יותר בכינויה Mademoiselle Y. המדמואזל היא אמנית רב-תחומית שנולדה באוסקה ושמתגוררת ופועל בשנים האחרונות בפאריס. היא אוספת חפצים שונים ברחוב, כאלה שנגעו ללבה, כהגדרתה, והופכת אותם לאובייקטים שמשלבים בין התרבות היפנית והאירופית. גופי התאורה שלה שמוצגים ב-hibino נוצרו באמצעות שילוב בין מיכלי פלסטיק מייצור סדרתי (מרככי כביסה, למשל) שעברו תהליך ידני של קרצוף וצביעה לאהילי זכוכית משנות החמישים.

Mademoiselle Y
Hibino
רח' יבנה 30 ת"א