אמנות על פי הזמנה - מרקו ואגנר

במידה מסוימת, המאיירים הם הילדים החורגים של עולם האמנות. בסביבה האנושית שבה המלה "מסחרי" היא עלבון, המאיירים המקצועיים, שיוצרים במקרים רבים על פי הזמנה, לא נהנים מאותה תדמית משוחררת וסקסית כמו חבריהם הציירים. הם נחשבים לאנשי מקצוע, פקידים מסורים של רעיונות ויזואליים, אם תרצו, ולכן גם לא זוכים לאותה חשיפה ויוקרה של אמנים אחרים. מובן שכמו סטיגמות רבות אחרות, גם זו מיותרת ומטעה. לעתים החירות הגדולה ביותר עבור אמן יכולה להיות דווקא קבלת הנחיות, גבולות או אפילו הגבלות.

חשבנו על החלוקה הגסה והלא-מדויקת הזאת כאשר הבטנו בעבודות הנפלאות של מרקו ואגנר (Marco Wagner). ואגנר הוא מאייר גרמני שנולד ב-1982 במרכז גרמניה בעיירה Würzburg שבבווריה. הוא עובד כמאייר בעיירה קטנה בשם Veitshöchheim מאז 2006.

הגענו לאתר האינטרנט שלו אחרי שיטוט לצרכים מקצועיים בדף הבית של סוכנת מאיירים אירופית. עבודותיו של ואגנר הציגו עולמות אפלים ומאיימים, גם כאשר הן נועדו ללוות ביקורת ספרות, או כתבה שעוסקת ביוזמה עסקית חדשה להגנה על הסביבה. הן ללא ספק היו רחוקות מאוד מאיורים מגזינים שנפוצים בישראל, שהם כמעט תמיד מרושלים, מפוענחים בקלות ואפילו חד-ממדיים.

האינסטינקט הראשוני שלנו היה לדלג על העבודות שלו משום שהן לא התאימו לצרכינו הספציפיים, אבל מבט שני ושלישי בהן השאיר אותנו בעמוד שלו. האם היצירות שלו היו מתקבלות אצלנו אחרות אילולא ידענו מראש שמדובר "רק" במאייר? מרקו ואגנר ראוי למבט הראשון שלנו, לא רק לאלה שבאים, לעתים, אחריו.

באתר שלו כותב ואגנר שאחד הנושאים שמעסיקים אותו יותר מכל ביצירתו הם פחדי הילדות שלו. אחד המוטיבים החוזרים אצלו הם בתי חרושת ישנים, כמו זה שאליו הוא נשלח בכל חופשת קיץ כדי לעבוד. לעתים, אל בתי החרושת פולשים לוחמי-פרים בחליפות אורות נוצצות ופרים פצועים וזבי דם, ששועטים היישר מזיכרונות הילדות של מרקו הילד, שצפה בתור ילד במלחמת פרים בחופשה משפחתית בספרד.

"Tovarna B : Acrylic on Panel : 12" x 12

"Tovarna E2 : Acrylic on Panel : 18" x 18

Tovarna Z : 18" x 18" : acrylic on board

בעבודות אחרות אפשר לראות נופים מדומיינים, צעצועי ילדות ענקיים, איקונות נוצריות, לוחמי סומו מהורהרים ואסונות טבע קטנים ובלתי-נעימים. "אשתי אומרת שהעבודות שלי הן מלוכלכות, מרושעות ואפוקליפטיות", מספר ואגנר. "על כך אני תמיד עונה לה: תודה, מותק".

started Too Early

מי שנמצא בימים אלה בברלין יוכל לראות מגוון מעבודותיו של מרקו ואגנר בגלריה neongolden, במסגרת תערוכה זוגית שלו עם המאייר הפולני רומן קלונק. התערוכה תוצג עד ל-21 במאי.

Day By Day

לפני כחצי שנה The Vagabundas ארזו את עצמן בתוך מזוודה, הטילו אותה מעבר לכתפיהן, ונדדו ליפן. לקראת הביקור המיוחל הצטיידנו ברשימה מפורטת מאוד של המלצות ממקורות אמינים על מוזיאונים, גלריות, בוטיקים ופינות מעניינות בטוקיו, בקיוטו ואפילו באי הקטן נאושימה, שמחביא את הסודות המדהימים שלו בנקודה מרוחקת בים הפנימי של המדינה. עם זאת, ולמרות כל התוכניות והתכנונים, הבנו מהר מאוד שאת המקומות המעניינים ביותר צריך לגלות לבד.

חובבי אמנות ועיצוב אמיתיים ירגישו ביפן כמו מגלי ארצות שהגיעו ליבשת חדשה. כל רחוב הוא הרפתקה, כל תערוכה היא חגיגה וכל ביקור אגבי בחנות מקרית עשוי להפוך לחוויה ייחודית, שבה נפגשים האסתטיקה והיצירתיות בצורה מבוקרת ומחושבת, אך גם מרגשת ומשעשעת. כך, למשל, סיבוב שופינג זריז בחנות כלבו בלב שכונת שיבויה יכול להתארך עד מאוד משום שכל קומה בחנות מעוצבת להפליא על פי מוטיבים פרועים ומלאי דמיון, וקפיצה לחנות ספרים שגרתית כדי לחפש מפת דרכים עלולה להסתיים בדפדוף אינסופי בין ספרי ילדים יפים כל כך, שיגרמו גם לרווקה המושבעת ביותר לרצות ללדת כדי שיהיה לה למי להקריא אותם.

אחרי שלושה שבועות קצרים, קצרים מדי, נאלצנו לעזוב את יפן ולהמשיך לנדוד, אבל יפן לא עזבה אותנו. במובן מסוים, אפשר להגיד שהיא נכנסה לנו מתחת לעור, התיישבה לנו בעדינות מאחורי העיניים ושינתה לתמיד את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על העולם. מאז, אנחנו חושבים עליה גם כשאנחנו לא חושבים עליה ומתגעגעים אליה אפילו כשאנחנו לא מתגעגעים אליה.

אתמול, באמצע יום שישי תל אביבי שגרתי למדי, החלטנו לקצר את הדרך הביתה דרך רחוב יבנה וגילינו פתאום שאנחנו בטוקיו. זה קרה ברגע שהחלפנו את החמסין הארץ-ישראלי של תחילת נובמבר בקרירות המלטפת של "hibino" (יום-יומי, בתרגום חופשי מאוד לעברית), גלריה וחנות עיצוב חדשה שנפתחה ממש בשבוע שעבר. הקצב הפנימי שלנו השתנה, העיניים ראו את העולם אחרת.

hibino הוא חלל תצוגה שנולד בראשו של האוצר והמנהל בעל השם המלבב פראג רוקח, שבילה את השנים האחרונות ביפן, שם למד במשך כמה שנים בלשנות יפנית ובעיקר התאהב באמנות ובעיצוב המקומיים. לפני פחות משנה הוא חזר לישראל והחליט להביא עמו כמה שיותר פיסות של יפן. הוא בחר בקפידה כ-40 יצרנים, מעצבים, אמנים ובעלי מלאכה מערים שונות ביפן (חלקם פועלים באירופה ובישראל) וטווה עמם בעדינות ובעקשנות קשרים חברתיים ועסקיים שאפשרו לו להציג ברחוב יבנה את החזית המעודכנת ביותר של העיצוב היפני (כלי כתיבה, כלי בישול, רהיטים, גופי תאורה, ספרים, יצירות אמנות, כלים חד-פעמיים, ועוד).

"לא כל החברות והמעצבים שאליהם פניתי הסכימו למכור לי את העיצובים שלהם", מספר רוקח. "אחרי הרבה מהם הייתי צריך ממש לחזר, כי הגישה שלהם היא לבחור שותף לדרך ולא רק שותף לעסקים". רוקח עיצב בעצמו את השולחנות, המדפים והארונות שעליהם מוצגים הפריטים בגלריה/חנות והוא מספר שבבואו לבחור את היוצרים ואת המוצרים הוא הקפיד להקשיב למצפן הפנימי שלו, שהורה לו באיזה כיוון ללכת, ולא התחשב בשיקולים מסחריים בלבד.

Caresser La Maison/ Mademoiselle Y

מבין כל הפריטים ב-hibino התעכבנו במיוחד ליד גופי התאורה שעיצבה וייצרה רייה יאגורה (Rie Yagura), שידועה יותר בכינויה Mademoiselle Y. המדמואזל היא אמנית רב-תחומית שנולדה באוסקה ושמתגוררת ופועל בשנים האחרונות בפאריס. היא אוספת חפצים שונים ברחוב, כאלה שנגעו ללבה, כהגדרתה, והופכת אותם לאובייקטים שמשלבים בין התרבות היפנית והאירופית. גופי התאורה שלה שמוצגים ב-hibino נוצרו באמצעות שילוב בין מיכלי פלסטיק מייצור סדרתי (מרככי כביסה, למשל) שעברו תהליך ידני של קרצוף וצביעה לאהילי זכוכית משנות החמישים.

Mademoiselle Y

Hibino

רח' יבנה 30 ת"א