“Clothing is an exercise of memory. It makes me explore the past… like little signposts in the search for the past”. Louise Bourgeois
במהלך שיטוט מקרי ברשת נתקלנו בדימויים המדהימים מתוך התערוכה "The Fabric Works" של לואיס בורז'ואה (Louise Bourgeois), האמנית המשפיעה והמרתקת שהלכה לעולמה לפני כשנה.
העבודות המרגשות של בורז'ואה, שעליהן עבדה בעשור האחרון לחייה, נוצרו מבגדים, סדינים, מטפחות, מגבות ובדים אישיים אחרים שהיו שייכים לאמנית עצמה. בורז'ואה גזרה אותם וחיברה אותם, טלאי על טלאי, עד שמתחת לידיה יצאו משטחי צבע עזים וקווים גיאומטריים מכושפים, שמספרים סיפורים בלי להזדקק למלים או לתנועה. מפגש עם בד הוא מפגש עם האפשרויות שעוד מצפות לו (כיצד יחתכו אותו, כיצד יתפרו אותו, לאיזה בגד הוא יהפוך), אך גם עם העבר שלו (מי נגע בו, מי הטביע בו את ריחו, מי בחר אותו ומי העביר אותו הלאה). בד יכול לשמש ככרטיס כניסה למסע בזמן.
האריגים של בורז'ואה הם חומרי הגלם של יצירותיה ולכן מפתה להשוות אותם לקנבס ריק שמחכה למשיחת המכחול שתגאל אותו מריקנותו ושתהפוך אותו לאמנות, או לגוש שיש שמצפה לאזמל שיפסל בו. אולם, הבדים שאותם בורז'ואה בחרה אינם ריקים. יש בהם צבע וקו ודוגמה וצורה ומטען. המפה של יצירת האמנות שהם צפויים להפוך אליה כבר צוירה על גבם, גם אם הם עדיין לא גמורים. הם מחכים לחיבור, לקונטקסט, למעשה שיפיח בהם חיים.
משחק המלים שחבוי בשם התערוכה the fabric works ("עבודות הבדים", אך גם "הבד עובד") מלמד על המסלול הארוך שעברה בורז'ואה בדרכה מהמתפרה הביתית הצנועה אל פסגת עולם האמנות: אין ספק שהיא ידעה כי האמן הוא זה שעובד קשה כדי ליצור את אמנותו, אך היא גם למדה שלעתים האמנות עובדת בכוחות עצמה וכל מה שהאמן צריך לעשות הוא לא לעמוד בדרכה.
זה גם מה ש-The Vagabundas שואפות להשיג בעבודות האוצרות והייעוץ האמנותי שלהן: להניח לאמנות לעשות את שלה. להפריע כמה שפחות. לחבר בין יוצרים לבין מעריצים, בין עושים לבין אוהבים.
התערוכה The Fabric Works"" מוצגת עד ה-25 ביוני במנהטן, בגלריה Cheim & Read בניו יורק. עוד סיבה טובה לקפוץ לניו-יורק, כאילו שבאמת חסרות לנו סיבות כאלו.
