יום שבת, 30 באוקטובר 2010

הפרטים הקטנים


Liat Elbling /Untitled, 2010

בכל פעם שאנחנו פוגשות אמן או מעצב שאת העבודות שלו אנחנו אוהבות, בוערות לנו על קצה הלשון אלף ואחת שאלות. חלק קטן מהן אנחנו מאווררות החוצה, בעיקר את השאלות המכובדות והמעונבות, מהסוג שאפשר למצוא בכל מיני מדורי אמנת ועיצוב בעיתונות ובאינטרנט, כמו "באיזו טכניקה השתמשת בעבודה הזאת?" "מהם מקורות ההשפעה שלך?" "אילו נושאים מעסיקים אותך במיוחד?".




Liat Elbling/ Untitled, 2010

שאלות כאלה יכולות להוביל לשיחה ערה ומעניינת – על האמנות, על החיים ועל הרבה דברים שנמצאים ביניהם – אבל לפעמים הן לא מותירות מקום לעניינים דחופים הרבה פחות על סדר היום, שמסקרנים אותנו באותה מידה. אנחנו רוצות לשאול על טעמים אישיים, מוזרויות קטנות, אמונות טפלות ועל עוד דברים קטנים ומטופשים שיחד עם הדברים הגדולים והחכמים יוצרים בשבילנו את דמותו של האדם היוצר.



Liat Elbling / Untitled, 2010

היום אנחנו שמחות להשיק מדור קבוע שבו נזכה לקבל תשובות על כל הקושיות הקטנות שתמיד רצינו לשאול, אבל קצת התביישנו. נשמח אם תציעו לנו בתגובות רעיונות לשאלות אחרות שתמיד רציתם לשאול אמנים או מעצבים ואולי גם רעיונות ליוצרים מסקרנים שאנחנו לא מכירות ושכדאי לנו לפטפט אתם.




Liat Elbling/ From the series "bubble & squeak"

פותחת את המדור האמנית ליאת אלבלינג, בת 30, שאותה פגשנו לראשונה בתערוכת הסיום של בית הספר מנשר לאמנות. התאהבנו בעבודות שלה ורצינו לשאול אותה כמה שאלות:

מה תהיה כותרת האוטוביוגרפיה שלך?
"Don’t be a stranger"
בסטודיו – קפה או ויסקי? מוזיקה רועשת או שקט? אינטרנט מהיר או ניתוק מוחלט?
קפה והרבה, ואינטרנט חופשי. אם אני עובדת על משהו שמצריך ריכוז מחשבתי, קריאה או כתיבה, אני חייבת שקט מוחלט. אם העבודה היא טכנית, אני משמיעה מוזיקה.
על איזה צבע היית מוותר/ת אם היית צריכ/ה?
בורדו. אולי כתום.
דיגטלי או פילם?
שניהם סקסיים - תלוי לאיזו מטרה.
הריח האהוב עליך?
ריח מרק העוף של סבתא.
איזה ריח גורם לך לחשוב על הבית?
ריח של אחרי הגשם.
מה הדבר האחרון שקנית?
סיגריות.
מה צבע הכסף?
צבעוני כזה כמו בפרסומת של גינדי.
האם יש לך בעל חיים ומה שמו?
כן, שני דגים בשם אלעד וגליה.
למי היית נותנת סטירה?
לפקח תנועה בזמן שהוא רושם דו"ח.
מה ההרגל הכי מגונה שלך?
כסיסת ציפורניים.
מה היא העבודה הראשונה שמכרת? למי? מה עשית עם הכסף?
את העבודה הראשונה מכרתי בגיל 20. זה היה מתלה מעץ בצורת לב שציירתי עליו. הוא נמכר ב-30 שקל ואני הרווחתי 15 שקל. אני לא זוכרת מה עשיתי עם הכסף, אבל אני חושבת שלא בזבזתי אותו מיד.
מהי השאלה הכי מטופשת שנשאלת בנוגע לאמנות שלך?
לא קרה לי ששאלו אותי דבר מטופש בנוגע לאמנות שלי. לעומת זאת יש תמיד אינסוף הצעות לאיך שהייתי יכולה לעשות דברים אחרת. 
 מה הדבר הכי מרושע שמישהו כתב או אמר עלייך? האם זה נכון?
זה היה כשהייתי סטודנטית בשנה א' ואחד המרצים שלי אמר שאפשר לעטוף עם העבודה שלי דגים בשוק. וכן, הוא צדק.
מה היית כותבת לעצמך על הגבס?
בריאות ואושר.
מהי התערוכה האחרונה שגרמה לך לחשוב?
כל תערוכה גורמת לי לחשוב.
מה היית מזמינה לארוחתך האחרונה?
שניצלים וצ'יפס ופיצות עם פפרוני, סופגניות ופנקייקים ותותים ומוזלי ועוד המון קינוחים עתירי קלוריות.
בחברת מי היית רוצה לאכול אותה?
יהלי, האחיינית שלי.
על מה את עובדת עכשיו?
אני בדרך כלל עובדת על כמה דברים בו זמנית. פרויקט אחד שמפעיל אותי במיוחד קשור ביחסים שבין צילום לפיסול והשימוש בצילום כחומר, כאובייקט סימולטני.

ליאת מציגה בימים אלו בתערוכה "דומטופוביה" בגלריה של התכנית ללימודי אוצרות במרכז לאמנות עכשווית בקלישר. 


יום ראשון, 24 באוקטובר 2010

מה אנחנו מחפשות באמנות?

Shiri Doron Perla
From the series 'Inner spaces', 2001
Oil on Ready Made, 36 X 31 cm
Shiri Doron Perla
Oil on Ready Made, 31 X 13 cm



בשביל The Vagabundas, המבט הראשון שנח על עבודת אמנות חדשה הוא הרגע הכי מעניין במפגש המורכב הזה של אדם ורעיון. בכוחו של הרגע הזה להשיב את היהלום לגוש הפחם, להצית במלים הכתובות אש שתהפוך אותן בחזרה לנייר. כלומר, לחולל קסם.
במובן מסוים, לפגוש יצירה חדשה זה כמו להסתכל על מראה ולגלות בה לפתע מישהו זר שמסתכל עליך בחזרה.
אולי הדבר הראשון שאנחנו מחפשות באמנות היא ההפתעה - התקף לב מבוקר, קוצר נשימה חולף, רטט זעיר בגב התחתון, במקום החשוף הזה שבו הרגליים מדברות עם שאר הגוף ומספרות לו באמת קורה על פני האדמה.
כן, אפשר להגיד שהדבר הראשון שאנחנו מחפשות באמנות זה להתרגש. לפחד, להימשך, להירתע, להתאהב בלי סיבה של ממש. הסיבה תבוא רק אחר כך, במבט שאחרי המבט, במחשבה שאחרי המחשבה. ברגע הזה, שכלל לא קיים כעת, אולי יבוא מתישהו סיפור שלם. ואולי לא.
בשבוע שעבר צוינה בתל אביב פתיחת עונת הגלריות. השדרות התמרקו לכבוד החגיגה, הרחובות לבשו שמלות של אור וכמה כיכרות משחו את אבני המדרכה שלהן בפס של אודם. מעל הכל ריחפה איזו רוח של התחדשות, מהולה בזיעה מתוקה של סוף הקיץ, שהתארך כל כך עד שכבר היה קל מאוד להיפרד ממנו. אנחנו, נוודות מנוסות, השארנו את האירועים ההמוניים לתיירים המזדמנים.
The Vagabundas תמיד משרטטות לעצמן מסלול משלהן.
בערב העמוס הזה העדפנו להתרחק מהמוזיאונים ומהמגה-גלריות ובחרנו לבקר בחללי תצוגה קטנים ומסקרנים. חלל שכזה שגנב את לבנו הוא Apart Art, גלריה שממוקמת ברחוב השוק בשכונת פלורנטין, ושמשמשת גם כביתה של האמנית והאוצרת רותם ריטוב- ולהיפך.
השילוב בין החלל האישי של בעלת הבית לחלל הכמו-ציבורי של התערוכה, הופך את הנוכחות של העבודות שמוצגות ב-Apart Art לאינטימית ואישית הרבה יותר מאשר עבודות שמוצגות בגלריה סטנדרטית. במובן הזה, Apart Art היא גלריה מצוינת בעבור אספן אמנות בתחילת דרכו, שעדיין מתייחס אל היצירות שהוא מבקש לרכוש כאל שותפות לדירה פוטנציאליות ולא כאל השקעות ספקולטיביות. כאן, בין המטבח לספה בסלון, אפשר להרגיש אם העבודות ירגישו בנוח גם אצלכם בבית.
מבין כל מגוון העבודות שהוצגו בתערוכה, שנקראת, שלא במקרה, "בית 2: הסלון" ושתוצג עד ה-15 בנובמבר, רצינו לקחת הביתה את העבודות של שירי דורון פרלה ושל תמר ברניצקי.
שני צבירי העבודות של שתי האמניות הציעו לנו בית בתוך הבית שאירח אותן. שתיהן גרמו לנו לעצור לידן ולהרגיש, והתחושה הזאת, אם אתם זוכרים, היא בדיוק מה שThe Vagabundas מחפשות באמנות.
Tamar Branitzky
Untitled, 2010, 
Out of Raw Material Mixed Technique on Wood, 10X18 cm

Tamar Branitzky
Out of Raw Material Mixed Technique on Wood, 10X18 cm