יום שני, 21 בינואר 2013

Tagar & Lourie @ Alfred Gallery


The Vagabundas גאות להזמין את קוראי הבלוג לאירוע אמנותי משמח: ביום חמישי הקרוב, 24.1, בשעה שמונה בערב, ייפתחו בגלריה אלפרד (רח' בן עטר 19, ת"א) שתי תערוכות יחיד של האמניות קרן תגר וכנרת לוריא.

קרן וכנרת הכירו בעת לימודיהן בבצלאל, ומעבר לחברות העזה שנרקמה ביניהן, דרכיהן המקצועיות והאמנותיות נפגשו ונפרדו לאורך השנים. גם כעת הן ממשיכות לעבוד ביחד ולחוד. התערוכות שלהן חולקות קורת גג משותפת, אך עבודותיהן מתקיימות בצורה עצמאית וברורה משל עצמן.


"בגיל שלוש ושלושים הפסקתי לפחד"
שמה של התערוכה של קרן נלקח ממשפט שהופיע בעבודה שיצרה ב-2012 - שנה שבה האפשרות האמיתית והקרבה של המוות נטרלו את רוב הפחדים שהגבילו לדבריה את חייה עד כה. תערוכת היחיד הראשונה של קרן היא במידה רבה תוצאה של חוסר הפחד החדש הזה.

Suspension

לפני שלוש שנים קרן פתחה בלוג אישי ("Drawing Diary"), ששימש לה כפלטפורמה עצמאית לתצוגה של עבודות האמנות שלה. בבלוג, שהצליח לצבור פופולאריות רבה, הציגה קרן איורים, ציורים, קולאז'ים, פסלים ועבודות טיפוגרפיות, שנוצרו בעקבות משמעת עבודה ממושכת, שיטתית ואובססיבית, שנועדה לשמר את הימים שעוברים וליצור פיסות זיכרון של רגעים חולפים. רבות מהעבודות בתערוכה נולדו כחלק מהעבודה על הבלוג, שיגיע לסופו עם פתיחתה.

A Postcard From Jaffa

בעבודותיה, קרן עוסקת רבות בתחושת "הזמן שעובר ואוזל", שאותו היא מרגישה נושף בעורפה כל הזמן. השנה, התחושה המעורפלת הזאת, שמלווה אותה שנים, התגלגלה למצב קונקרטי ומטלטל כשגילתה שהיא חולה.  

קרן מספרת שהצורך לצייר מציל אותה ומוציא אותה מהמיטה בכל יום מחדש.

"Color Checker"
נקודת הפתיחה של תערוכתה של כנרת לוריא היא בכלי העזר הטכני שמשמש לבדיקת הצבעים בצילום (שהעניק לתערוכה את שמה), ממנה היא יוצאת ועוסקת באמצעי תיווך הראייה השונים אל מול המבט והאובייקט הנצפה. בדיקת הצבעים גם מחזירה אותה אל הפעולה הבסיסית ביותר של פעולת הציור: ההשתעשעות בצבע וההיקסמות מהתמורות השונות שמתחוללות בו כאשר הוא נוצר על ידי טושים, עפרונות, עטים, מכחולים וכלים אחרים.

ללא כותרת

העבודות של כנרת משתמשות בצילום (בין אם מדובר בדימויים שמצאה ובין אם בתצלומים שיצרה) ומתרגמות אותו לציור, אך לא כדי לכייל את הציור אל מול הצילום או אל מול המציאות, אלא כדי לנסח עמדה אמביוולנטית אבל גם משועשעת ומקבלת, של הפער התמידי, שייתכן כי בלתי ניתן לגשר עליו, בין המבט (של האמן, של היצירה או של הצופה) למציאות. 

אלכס ונאוה

התערוכות בגלריה אלפרד הן תערוכות היחיד הראשונות שלהן, ביחד ולחוד.