The Me Museum

חברת אינטל מציעה למשתמשי הרשת החברתית פייסבוק ליצור מוזיאון וירטואלי שבו תוצג הפעילות שלהם באתר: The Museum of Me. הרעיון הוא לא ממש חדש, בשנים האחרונות נתקלנו בלא-מעט אתרים ואפליקציות שעושות שימוש בתמונות, בקטעי וידאו, ב"לייקים" ובשורות סטאטוס כדי ליצור סרטונים, גראפים, נתונים סטטיסטיים ואפילו גלריות של העולם הפייסבוקי, אבל הפעם מדובר בביצוע מושלם, שבהחלט ראוי למחשבה שנייה.

העסקה פשוטה: מסור לנו את כל המידע שצברת ברשת החברתית ואנחנו בתמורה נעניק לך מצגת אסתטית וחכמה, שתעטוף יפה מאוד את כל השעות שרצחת מול המחשב.

ואכן, החלל הארכיטקטוני של המוזיאון הווירטואלי של אינטל מעוצב להפליא, החל מהמבואה שבה מוצג הדיוקן של האמן (כלומר, המשתמש) וכלה בשילובים החכמים של קטעי הווידיאו, התמונות, הקולות והטקסטים (באנגלית בלבד) המפוזרים בחדרי המוזיאון לפי נושאים. הסרטון הקצר (שלוש דקות) שנוצר בן רגע נותן תחושה של מכובדות אמנותית גם להבלים האינטרנטיים המטופשים והנרקסיסטים ביותר, לצלילי מוזיקה ענוגה של טקאגי מסקאטסו (Takagi Masakatsu) ואפקטים קוליים מוצלחים.

נדמה שלצד שעשוע ויזואלי ומסרים פרסומיים סמויים, מתחבאת לה אמירה, אולי לא-רצונית, על הסצנה האמנותית הנוכחית, שלעתים קרובות מדי מקדשת את מראית העין של התצוגה הראויה ומזניחה את התוכן שאמור להסתתר שם בפנים. כך או כך, עם או בלי כוונה לנסח אמירה על אמנות בעידן המודרני, האפליקציה של אינטל בהחלט שווה שלוש דקות מזמנכם, גם אם היא עוסקת למעשה בכלום ובשום דבר.

קישור לאתר: http://www.intel.com/museumofme/r/index.htm

Day By Day

לפני כחצי שנה The Vagabundas ארזו את עצמן בתוך מזוודה, הטילו אותה מעבר לכתפיהן, ונדדו ליפן. לקראת הביקור המיוחל הצטיידנו ברשימה מפורטת מאוד של המלצות ממקורות אמינים על מוזיאונים, גלריות, בוטיקים ופינות מעניינות בטוקיו, בקיוטו ואפילו באי הקטן נאושימה, שמחביא את הסודות המדהימים שלו בנקודה מרוחקת בים הפנימי של המדינה. עם זאת, ולמרות כל התוכניות והתכנונים, הבנו מהר מאוד שאת המקומות המעניינים ביותר צריך לגלות לבד.

חובבי אמנות ועיצוב אמיתיים ירגישו ביפן כמו מגלי ארצות שהגיעו ליבשת חדשה. כל רחוב הוא הרפתקה, כל תערוכה היא חגיגה וכל ביקור אגבי בחנות מקרית עשוי להפוך לחוויה ייחודית, שבה נפגשים האסתטיקה והיצירתיות בצורה מבוקרת ומחושבת, אך גם מרגשת ומשעשעת. כך, למשל, סיבוב שופינג זריז בחנות כלבו בלב שכונת שיבויה יכול להתארך עד מאוד משום שכל קומה בחנות מעוצבת להפליא על פי מוטיבים פרועים ומלאי דמיון, וקפיצה לחנות ספרים שגרתית כדי לחפש מפת דרכים עלולה להסתיים בדפדוף אינסופי בין ספרי ילדים יפים כל כך, שיגרמו גם לרווקה המושבעת ביותר לרצות ללדת כדי שיהיה לה למי להקריא אותם.

אחרי שלושה שבועות קצרים, קצרים מדי, נאלצנו לעזוב את יפן ולהמשיך לנדוד, אבל יפן לא עזבה אותנו. במובן מסוים, אפשר להגיד שהיא נכנסה לנו מתחת לעור, התיישבה לנו בעדינות מאחורי העיניים ושינתה לתמיד את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על העולם. מאז, אנחנו חושבים עליה גם כשאנחנו לא חושבים עליה ומתגעגעים אליה אפילו כשאנחנו לא מתגעגעים אליה.

אתמול, באמצע יום שישי תל אביבי שגרתי למדי, החלטנו לקצר את הדרך הביתה דרך רחוב יבנה וגילינו פתאום שאנחנו בטוקיו. זה קרה ברגע שהחלפנו את החמסין הארץ-ישראלי של תחילת נובמבר בקרירות המלטפת של "hibino" (יום-יומי, בתרגום חופשי מאוד לעברית), גלריה וחנות עיצוב חדשה שנפתחה ממש בשבוע שעבר. הקצב הפנימי שלנו השתנה, העיניים ראו את העולם אחרת.

hibino הוא חלל תצוגה שנולד בראשו של האוצר והמנהל בעל השם המלבב פראג רוקח, שבילה את השנים האחרונות ביפן, שם למד במשך כמה שנים בלשנות יפנית ובעיקר התאהב באמנות ובעיצוב המקומיים. לפני פחות משנה הוא חזר לישראל והחליט להביא עמו כמה שיותר פיסות של יפן. הוא בחר בקפידה כ-40 יצרנים, מעצבים, אמנים ובעלי מלאכה מערים שונות ביפן (חלקם פועלים באירופה ובישראל) וטווה עמם בעדינות ובעקשנות קשרים חברתיים ועסקיים שאפשרו לו להציג ברחוב יבנה את החזית המעודכנת ביותר של העיצוב היפני (כלי כתיבה, כלי בישול, רהיטים, גופי תאורה, ספרים, יצירות אמנות, כלים חד-פעמיים, ועוד).

"לא כל החברות והמעצבים שאליהם פניתי הסכימו למכור לי את העיצובים שלהם", מספר רוקח. "אחרי הרבה מהם הייתי צריך ממש לחזר, כי הגישה שלהם היא לבחור שותף לדרך ולא רק שותף לעסקים". רוקח עיצב בעצמו את השולחנות, המדפים והארונות שעליהם מוצגים הפריטים בגלריה/חנות והוא מספר שבבואו לבחור את היוצרים ואת המוצרים הוא הקפיד להקשיב למצפן הפנימי שלו, שהורה לו באיזה כיוון ללכת, ולא התחשב בשיקולים מסחריים בלבד.

Caresser La Maison/ Mademoiselle Y

מבין כל הפריטים ב-hibino התעכבנו במיוחד ליד גופי התאורה שעיצבה וייצרה רייה יאגורה (Rie Yagura), שידועה יותר בכינויה Mademoiselle Y. המדמואזל היא אמנית רב-תחומית שנולדה באוסקה ושמתגוררת ופועל בשנים האחרונות בפאריס. היא אוספת חפצים שונים ברחוב, כאלה שנגעו ללבה, כהגדרתה, והופכת אותם לאובייקטים שמשלבים בין התרבות היפנית והאירופית. גופי התאורה שלה שמוצגים ב-hibino נוצרו באמצעות שילוב בין מיכלי פלסטיק מייצור סדרתי (מרככי כביסה, למשל) שעברו תהליך ידני של קרצוף וצביעה לאהילי זכוכית משנות החמישים.

Mademoiselle Y

Hibino

רח' יבנה 30 ת"א 

מה אנחנו מחפשות באמנות?

Shiri Doron Perla

From the series 'Inner spaces', 2001

Oil on Ready Made, 36 X 31 cm

Shiri Doron Perla

Oil on Ready Made, 31 X 13 cm

בשביל The Vagabundas, המבט הראשון שנח על עבודת אמנות חדשה הוא הרגע הכי מעניין במפגש המורכב הזה של אדם ורעיון. בכוחו של הרגע הזה להשיב את היהלום לגוש הפחם, להצית במלים הכתובות אש שתהפוך אותן בחזרה לנייר. כלומר, לחולל קסם.

במובן מסוים, לפגוש יצירה חדשה זה כמו להסתכל על מראה ולגלות בה לפתע מישהו זר שמסתכל עליך בחזרה.

אולי הדבר הראשון שאנחנו מחפשות באמנות היא ההפתעה - התקף לב מבוקר, קוצר נשימה חולף, רטט זעיר בגב התחתון, במקום החשוף הזה שבו הרגליים מדברות עם שאר הגוף ומספרות לו באמת קורה על פני האדמה.

כן, אפשר להגיד שהדבר הראשון שאנחנו מחפשות באמנות זה להתרגש. לפחד, להימשך, להירתע, להתאהב בלי סיבה של ממש. הסיבה תבוא רק אחר כך, במבט שאחרי המבט, במחשבה שאחרי המחשבה. ברגע הזה, שכלל לא קיים כעת, אולי יבוא מתישהו סיפור שלם. ואולי לא.

בשבוע שעבר צוינה בתל אביב פתיחת עונת הגלריות. השדרות התמרקו לכבוד החגיגה, הרחובות לבשו שמלות של אור וכמה כיכרות משחו את אבני המדרכה שלהן בפס של אודם. מעל הכל ריחפה איזו רוח של התחדשות, מהולה בזיעה מתוקה של סוף הקיץ, שהתארך כל כך עד שכבר היה קל מאוד להיפרד ממנו. אנחנו, נוודות מנוסות, השארנו את האירועים ההמוניים לתיירים המזדמנים.

The Vagabundas תמיד משרטטות לעצמן מסלול משלהן.

בערב העמוס הזה העדפנו להתרחק מהמוזיאונים ומהמגה-גלריות ובחרנו לבקר בחללי תצוגה קטנים ומסקרנים. חלל שכזה שגנב את לבנו הוא Apart Art, גלריה שממוקמת ברחוב השוק בשכונת פלורנטין, ושמשמשת גם כביתה של האמנית והאוצרת רותם ריטוב- ולהיפך.

השילוב בין החלל האישי של בעלת הבית לחלל הכמו-ציבורי של התערוכה, הופך את הנוכחות של העבודות שמוצגות ב-Apart Art לאינטימית ואישית הרבה יותר מאשר עבודות שמוצגות בגלריה סטנדרטית. במובן הזה, Apart Art היא גלריה מצוינת בעבור אספן אמנות בתחילת דרכו, שעדיין מתייחס אל היצירות שהוא מבקש לרכוש כאל שותפות לדירה פוטנציאליות ולא כאל השקעות ספקולטיביות. כאן, בין המטבח לספה בסלון, אפשר להרגיש אם העבודות ירגישו בנוח גם אצלכם בבית.

מבין כל מגוון העבודות שהוצגו בתערוכה, שנקראת, שלא במקרה, "בית 2: הסלון" ושתוצג עד ה-15 בנובמבר, רצינו לקחת הביתה את העבודות של שירי דורון פרלה ושל תמר ברניצקי.

שני צבירי העבודות של שתי האמניות הציעו לנו בית בתוך הבית שאירח אותן. שתיהן גרמו לנו לעצור לידן ולהרגיש, והתחושה הזאת, אם אתם זוכרים, היא בדיוק מה שThe Vagabundas מחפשות באמנות.

Tamar Branitzky

Untitled, 2010, 

Out of Raw Material Mixed Technique on Wood, 10X18 cm

Tamar Branitzky

Out of Raw Material Mixed Technique on Wood, 10X18 cm