Design Miami 2013: Daniella's picks

אנו שמחים לספר שבמהלך השבועות הקרובים, The Vagabundas ישתפו פעולה עם חוקרת תרבות העיצוב ד"ר דניאלה אוהד, שחושפת בעבודתה כמרצה, אוצרת ויועצת לגלריות עיצוב את סיפורו של העיצוב המודרני, הפוסט-מודרני והעכשווי בעולם. 

פרטים נוספים על שיתוף הפעולה הזה נחשוף בהמשך, אך כבר עכשיו אנו מביאים את תשע התחנות המועדפות של דניאלה ביריד העיצוב דיזיין מיאמי 2013, שמתקיים בימים אלה: 

1. החוויה הארכיטקטונית המרשימה ביותר בדיזיין מיאמי 2013 היא ללא ספק חנוכת המשכן החדש והמרהיב של PAMM (Perez Art Museum Miami). התכנון של אדריכלי-העל הרצוג ודה מרון למוזיאון (שעלות הקמתו הגיעה לכ-130 מיליון דולר) מוסיף קול מלא עוצמה בעצמו לעיר מיאמי והולם את האופי הייחודי של המוסד החדש. המוזיאון הוא פרי עבודתם המשותפת של חבורת אספנים שהתקבצו יחד על מנת ליצור סדר יום אמנותי, ומאמץ שכזה ראוי לקו הבטוח והמרשים של צמד הארכיטקטים, הנחשבים למתכננים החשובים ביותר של מוזיאונים בעולם.

2.  גלריית BSL הפריסאית הציגה בדיזיין מיאמי את "Time is A Treasure", קולקציה של המעצב הספרדי נאצ'ו קרבונל (Nacho Carbonell). הקולקציה מורכבת משעונים מפוסלים בברונזה ובאבן אגט, שצורתם מזכירה יותר מכל חיות - וליתר דיוק, עכבישים מסתוריים. הראש החייתי של העבודות, העשוי מאבן אגט צבעונית, נפתח אל חלל פנימי מכוסה מראות שבו ממוקם השעון. קרבונל, בוגר האקדמיה לעיצוב באיינדהובן, נבחר ל"מעצב העתיד" בדיזיין מיאמי/באזל ב-2009 וכעת הוא מוכיח שהבחירה בו כהבטחה של עולם העיצוב היתה מדויקת וראויה.  

3. גלריית Kreo, ביתו של העיצוב העכשווי המתקדם והמתוחכם ביותר שמייצג את טעמם האישי של הבעלים קלמנס ודידייה קרזנטווסקי (Clémence & Didier Krzentowski), היתה מהחלוצים בתחום איסוף העיצוב העכשווי. בדיזיין מיאמי 2013 הגלריה הציגה שתי יצירות של המעצבת ההולנדית הלה יונגריוס (Hella Jongerius). יונגריוס, מעצבת משפיעה עם חזון מעורר השראה, מייצגת את האוונגרד העיצובי של ימינו, המשלב בין עיצוב מסורתי לעכשווי, ובין מלאכת היד לטכנולוגיה. השנה הציגה יונגריוס שני שולחנות ייחודיים, שהדגימו, שוב, את החוש הגאוני שלה לעבודה עם צבע, את הקלילות שבה היא עובדת עם צורות תלת-ממדיות מקוריות, ואת שילובי החומרים יוצאי הדופן שלה.

4. כמו בשנים קודמות, גם ב-2013 העיצוב הצרפתי של פוסט מלחמת העולם השנייה ממשיך להוביל - לא רק במכירות, אלא גם בתצוגות חדשניות ומלאות דמיון. יצירתה של המעצבת המודרניסטית שרלוט פריאן (Charlotte Perriand) עומדת במרכזה של תערוכה בביתן של גלריית Downtown של האוצר פרנסואה לפאנו (François Laffanour). למעשה כל התצוגה מתמקדת בסיפורו של בית פריסאי אחד, שאותו עיטרה פריאן בשנות ה-50 של המאה שעברה. לפאנו היה בין הדילרים שיצרו שוק ערני ונמרץ לעבודותיה של פריאן והעבודות שמוצגות במיאמי מראות עד כמה יצירתה מרגשת וחשובה גם היום. במיוחד אפשר לראות את אהבתה לעיצוב ולאסתטיקה של יפאן. טווח המחירים לעבודות המוצגות נע בין 100 אלף דולר לפריטים הקטנים ועד ל-600 אלף דולר לעבודות הגדולות.

5. גלריית Patrick Seguin, עוד גלריה המתמחה בעיצוב הצרפתי פוסט מלחה"ע השנייה, מציגה בית מוכן-להרכבה שיוצר על ידי ז'אן פרובה (JeanProuvé) ב-1945. פרובה חקר בהתלהבות רבה את תחום הייצור הסדרתי ומצא עניין רב באפשרות לייצר ולמכור בית מן המוכן, כמו רהיט או מכונית, כחלק מרצונו להעניק לבני דורו עתיד טוב יותר. הצורה הפשוטה של הבית, הבלחות הצבע הירקרק בקורות, קורות העץ המיושן, החלונות הנטויים, הגג הצנוע – כל אלה הפכו במרוצת הזמן לחתימה הייחודית של סגנון החיים שפרובה ביקש לעצב. אגב, תג המחיר של הפנינה העיצובית הזאת, שמוצגת לראשונה בפני הקהל הרחב, עומד על 2.5 מיליון דולר. 

6. גלריית Moderne, שמבקשת לשמר ולקדם ריהוט יצירתי, מציגה במיאמי שתי עבודות של המעצבים הישראלים גל גולדנר ויפתח גבע. הצמד היצירתי נכנס אל השוק הבינלאומי בשנה שעברה עם ריהוט שנוצר מעץ ומסיב פחמן, תוך שימוש בטכנולוגיה חדשנית שהגיעה מתחום התעופה והנדסת החלל. עבודתם נכנסה מאז לאוספי מוזיאונים ומוצגת שוב ושוב בירידי עיצוב חשובים ברחבי העולם.

7.  תכשיטים היו עניין חשוב בדיזיין מיאמי השנה. ניתן היה למצוא גלריות שמתמקדות באופן בלעדי בתכשיטים אמנותיים ובגלריות שמציגות אותם לצד רהיטים או חפצים מעוצבים אחרים. בביתן של קרולין ואן הוק (Caroline Van Hoek), גלריית תכשיטים מבריסל נמשכתי במיוחד לצמיד של אמנית התכשיטים גיס בקרלס, ממייסדות המותג Droog Design ומרצה באקדמיה לעיצוב באיינדהובן. היצירה, שנקראת "Still Life" נוצרה ב-2008 ומשמשת כמחווה מרגשת למעצב החשוב יוזף הופמן ולתכשיטים שיצר לסדנה הווינאית לפני כמאה שנים.

8.  בביתן של R20th Century, אחת מגלריות העיצוב החביבות עלי, אהבתי לראות את האגרטלים המפוסלים ו"המקומטים" שנוצרו על ידי ניפוח-זכוכית בידי האמן הניו-יורקי ג'ף צימרמן (Jeff Zimmerman), שעבודותיו תמיד מאתגרות את הנורמות המקובלות. בין כל האמנים שחוזרים אל האמנות הדקרטיבית באופן הצהרתי, צימרמן משתייך לאמנים עכשוויים שעושים שימוש בחומר מסורתי ומוכר כדרך ביטוי - ולא כמטרה בפני עצמה.

9. הגלריה הלונדונית Carpenters Workshops מוקדשת לייצור של עיצוב עכשווי. בדיזיין מיאמי הגלריה שמה דגש על רהיטים של מעצב האופנה האמריקאי ריק אוונס (Rick Owens), שמביא אל עיצוב הרהיטים את העניין הרב שלו בתרבויות קדומות, שמאפיין גם את עיצובי האופנה שלו. הסגנון שלו מינימליסטי ומוקפד (הוא שואב השראה גם מסרטים של תקופת הזהב של הוליווד בשנות ה-30 של המאה שעברה), אך העבודות שלו חושניות ועשויות מחומרים ייחודיים ועתיקים – כגון עצמות ועץ-מאובן. באמצעות חומרים אלה הוא יוצר צורות שמזכירות חיים בעולם שכבר אינו קיים עוד ומתרגם אותן לחפצים עיצוביים, כגון כיסאות טקסיים ומיטות.

Daniella Ohad

Tagar & Lourie @ Alfred Gallery

The Vagabundas גאות להזמין את קוראי הבלוג לאירוע אמנותי משמח: ביום חמישי הקרוב, 24.1, בשעה שמונה בערב, ייפתחו בגלריה אלפרד (רח' בן עטר 19, ת"א) שתי תערוכות יחיד של האמניות קרן תגר וכנרת לוריא.

קרן וכנרת הכירו בעת לימודיהן בבצלאל, ומעבר לחברות העזה שנרקמה ביניהן, דרכיהן המקצועיות והאמנותיות נפגשו ונפרדו לאורך השנים. גם כעת הן ממשיכות לעבוד ביחד ולחוד. התערוכות שלהן חולקות קורת גג משותפת, אך עבודותיהן מתקיימות בצורה עצמאית וברורה משל עצמן.

"בגיל שלוש ושלושים הפסקתי לפחד"

שמה של התערוכה של קרן נלקח ממשפט שהופיע בעבודה שיצרה ב-2012 - שנה שבה האפשרות האמיתית והקרבה של המוות נטרלו את רוב הפחדים שהגבילו לדבריה את חייה עד כה. תערוכת היחיד הראשונה של קרן היא במידה רבה תוצאה של חוסר הפחד החדש הזה.

Suspension

לפני שלוש שנים קרן פתחה בלוג אישי ("Drawing Diary"), ששימש לה כפלטפורמה עצמאית לתצוגה של עבודות האמנות שלה. בבלוג, שהצליח לצבור פופולאריות רבה, הציגה קרן איורים, ציורים, קולאז'ים, פסלים ועבודות טיפוגרפיות, שנוצרו בעקבות משמעת עבודה ממושכת, שיטתית ואובססיבית, שנועדה לשמר את הימים שעוברים וליצור פיסות זיכרון של רגעים חולפים. רבות מהעבודות בתערוכה נולדו כחלק מהעבודה על הבלוג, שיגיע לסופו עם פתיחתה.

A Postcard From Jaffa

בעבודותיה, קרן עוסקת רבות בתחושת "הזמן שעובר ואוזל", שאותו היא מרגישה נושף בעורפה כל הזמן. השנה, התחושה המעורפלת הזאת, שמלווה אותה שנים, התגלגלה למצב קונקרטי ומטלטל כשגילתה שהיא חולה.  

קרן מספרת שהצורך לצייר מציל אותה ומוציא אותה מהמיטה בכל יום מחדש.

"Color Checker"

נקודת הפתיחה של תערוכתה של כנרת לוריא היא בכלי העזר הטכני שמשמש לבדיקת הצבעים בצילום (שהעניק לתערוכה את שמה), ממנה היא יוצאת ועוסקת באמצעי תיווך הראייה השונים אל מול המבט והאובייקט הנצפה. בדיקת הצבעים גם מחזירה אותה אל הפעולה הבסיסית ביותר של פעולת הציור: ההשתעשעות בצבע וההיקסמות מהתמורות השונות שמתחוללות בו כאשר הוא נוצר על ידי טושים, עפרונות, עטים, מכחולים וכלים אחרים.

ללא כותרת

העבודות של כנרת משתמשות בצילום (בין אם מדובר בדימויים שמצאה ובין אם בתצלומים שיצרה) ומתרגמות אותו לציור, אך לא כדי לכייל את הציור אל מול הצילום או אל מול המציאות, אלא כדי לנסח עמדה אמביוולנטית אבל גם משועשעת ומקבלת, של הפער התמידי, שייתכן כי בלתי ניתן לגשר עליו, בין המבט (של האמן, של היצירה או של הצופה) למציאות. 

אלכס ונאוה

התערוכות בגלריה אלפרד הן תערוכות היחיד הראשונות שלהן, ביחד ולחוד.

Basel-Miami-Art-Fair

השבוע (ביום חמישי, 6.12) ייפתח בעיר מיאמי שבארה"ב ה-art basel miami beach, האח הקטן והצעיר יותר של art basel הוותיק יותר, שנחשב גם בפני עצמו לאחד מירידי האמנות החשובים והגדולים ביותר בעולם. היריד יימשך חמישה ימים (עד ל-9 בחודש) ויוצגו בו עבודות אמנות של כ-2,000 אמנים (חיים ומתים), שמיוצגים על ידי כ-250 גלריות ממדינות שונות (עם נוכחות חזקה במיוחד של גלריות מצפון אמריקה ומאמריקה הלטינית ושל גלריות אירופיות, סיניות וגם מישראל).

היריד הוא שילוב בין לונה פארק של אמנות לזירת מסחר אגרסיבית במניות, שרק במקרה נראות כמו ציור או תצלום. הכסף הוא זה שמדבר במיאמי ובקול רם וגלוי ביותר. כאן הכל נמדד, נספר ונשקל על פי הסכום שמופיע בשורה התחתונה. פשוט ולעניין. אך אין זה אומר שהחשיבות היחידה של היריד הזה היא כלכלית. הכסף הגדול הוא זה שמשמן את גלגלי המערכת האמנותית ולא להיפך, לפחות עד ליום שבו מאזנים כספיים יוצגו לראווה במוזיאונים ובגלריות ועבודות אמנות יעברו מיד ליד במכולת או בסופרמרקט.

עד אז, הנה כמה דימויים נבחרים, גם אם לא בהכרח מייצגים, שלכדו את עינינו מתוך השפע העצום, הכמעט מגונה, שביריד:

Gabriel Acevedo Velarde, Astronautas Peruanos (06) 

Katrín Sigurdardóttir, Boiseries (Hôtel de Crillon)

Raimond Chaves & Gilda Mantilla, Carbon Copy Jungle III

Ulrich Wulff THE BLUE ONE, 2012

David Douard, True Vision

Florian Meisenberg, from the series, the voice inside your head is not god 

Jerry B. Martin, Piezas y emblemas

Cyprien Gaillard, Geographical Analogies

David Adamo, Untitled

Davide Balula, Buried Painting (Bielefeld)

Evariste Richer, South Face-North Face

Étienne Chambaud, Contre-Dépouille (Undercuts)

Tala Madani, Morris Men

Leigh Ledare, An Invitation, Friday, July 22, 2011

Yehudit Sasportas, Vortex of Separation

Zheng Guogu, The Great Visionary Transformation No. 2

Paint by numbers with Trey Speegle

טריי ספיגל (Trey Speegle) לא חושש מצבע. כמעט כל תצלום של האמן האמריקאי הזה (טקסס, 1960) מגלה אותו לבוש בבגדים ססגוניים ובשילובי גוונים נועזים. הגישה הקומית (לעתים אפילו קומיקסית) שלו לאופנה באה לידי ביטוי במידה רבה עוד יותר כאשר בודקים את גוף העבודות שלו: ספיגל ידוע בעיקר בזכות הציורים שלו שמתבססים על חוברות צביעה לילדים, שבהן הצובעים הצעירים מתבקשים למלא את המשטחים הלבנים על פי מקרא מספרי, כשלכל מספר מוצמד צבע משלו (Paint by number).

עם השנים, ספיגל נהפך לאחד האספנים הגדולים ביותר בארצות הברית של חוברות אלה (ברשותו אלפי חוברות), שבהן הוא משתמש כ"מקפצה רעיונית" (כהגדרתו) כדי ליצור את האמנות שלו.

נדמה שהאמירה של ספיגל על עולם האמנות העכשווי ברורה. הוא מדבר בלי מלים על ציורים שנוצרים פשוט על ידי הקפדה על הוראות הפעלה; על עבודות שהתוצאה שלהן צפויה מראש; על יצירות שלכאורה עונות על ההגדרה של "אמנות" - צבע, קו, צורה - אך לא ממלאות שום תפקיד רגשי או שכלתני אחר. בקיצור, על אמנות כפעולה שכל אחד יכול לבצע, אם רק יקפיד על מילוי ההוראות שניתנו לו (החשובה מכל: לא לצאת מהקווים).

ספיגל החל להציג את חוברות הצביעה בגודל המקורי שלהן, אך עם הזמן פיתח ושכלל את תהליך היצירה וכעת הוא מתמקד בעיקר ביצירות בקנה מידה גדול וביצירות פיסוליות, שאלמנטים רבים מהם לקוחים מתוך אוסף החוברות שלו. מובן שהוא חורג מהקווים ומפלטת הצבעים הנתונה מראש ובורא את היצירות מחדש, כרצונו. ספיגל גם שיתף פעולה עם מעצבים וחברות מוכרים מעולם האופנה והעיצוב, כמו סטלה מקרתני, פרד פרי, אנתרופולוג'י וארמור לוקס, שללא ספק חברו אליו בגלל השפה הגראפית העזה והייחודית שלו ובגלל היכולת שלו ליצור דימויים פתוחים וקומוניקטיביים, מבלי לגלוש לקלישאות.

לאחרונה הציג ספיגל את התערוכה "Good luck with that", בגלריית Benrimon contemporary  בניו יורק, ומהדימויים שלה ברשת נראה שזאת היתה תערוכה מסקרנת, משעשעת ומלאה בצבע ובהומור. ספיגל משתמש בקיטש לצרכיו ומחביא בתוך אריזה בוהקת של ממתק מסרים עמוקים ורציניים יותר, על תקווה, חופש וחיפוש אחר הדרך הטובה ביותר לצאת מהקווים מלבי לצאת מדעתך.

הנה סרטון קצר של ספיגל, שבו הוא מתאר את עבודתו:

India Song

קארן קנור (Karen Knorr), היא צלמת ואמנית רב-תחומית שנולדה בגרמניה, גדלה בפוארטו ריקו וחיה ופועלת בלונדון. לאורך השנים היא מרבה לבדוק באמצעות עבודותיה מפגשים בין-תרבותיים (סביר להניח שבהשראת נתיב חייה חוצה הגבולות והתרבויות) ואת השפעתם על בני האדם שחוים אותם.

בסדרת העבודות האחרונות שלה (India Song), קנור חוקרת ומאתגרת את המורשת ההודית ובאופן מיוחד את הפולקלור של בני הקאסטות העליונות ואת החלוקה הארכיטקטונית והרגשית בין חלל גברי (שנקרא mardana), לחלל נשי (zanana).

קנור הניחה באמצעים דיגיטליים דמויות של חיות בעלות משמעות מיוחד בתרבות ההודית (טיגריס, קוף, פרה, טווס וכו') במרכזם של חדרים מלאי הוד והדר שכמותם ניתן היה למצוא בארמונות הודיים בעבר ושקיימים גם היום בבתי-המידות של עשירי המדינה.

החיות תובעות בעלות על החלל שבו הן נמצאות. הן הופכות אותו לשלהן ומשכיחות את בעליהם המקוריים - בני האדם. נדמה שכל תצלום בסדרה מספר סיפור - משל, אם תרצו - שאותו הצופה צריך להתחיל ולסיים בכוחות עצמו.

Photography/Embroidery

חוסה איגנסיו רומוסי מרפי (Jose Ignacio Romussi Murphy) הוא אמן רב-תחומי מצ'ילה, שמתמקד בשנים האחרונות בשילוב בין דימויים דו-ממדיים לרקמה. הוא מוסיף לתצלומים, עיתונים מפות, קולאז'ים ודימויים אחרים נגיעות של צבע ושל צורה בחוטי רקמה ומעניק להם מראה ופרשנות חדשים:

אלמנטים דומים לסגנון של רומוסי מרפי (שימוש בטכניקה של קראפט בשילוב עם תצלום, ניגודיות בצבעוניות וכו') ניתן למצוא גם בשיתוף הפעולה בין הצלמת הליטאית אוסרה אוסיפויצ'יוטה (Ausra Osipavicuite) לאמנית בת-ארצה גינטרה פסאקרניטה (GInatre Pasakarnyte):