Keren Taggar

קרן תגר. צילום: מוטי קיקיון

עוד תזכורת: ביום שבת נקיים שיח גלריה עם קרן תגר וכנרת לוריא, שמציגות שתי תערוכות יחיד בגלריה אלפרד (בן עטר 19, ת"א). במפגש תשתתף גם מרב זקס, אוצרת התערוכה. 

זה מה שיש לקרן לספר על תערוכת היחיד הראשונה שלה:

בתערוכה "בגיל שלוש ושלושים הפסקתי לפחד" מוצגות מבחר עבודות שיצרתי בשלוש השנים האחרונות. רבות מן העבודות הופיעו בבלוג האיור האישי שלי, שהעיסוק בו מגיע לסיומו עם פתיחת תערוכה זו.

ב-2010 פתחתי את הבלוג "Drawing Diary", כדי ליצור לעצמי פלטפורמה עצמאית לתצוגה, וכדי שאוכל לעסוק בחופשיות במה שמעניין אותי, מבלי להידרש לעניין הקטלוג המקובל והמגביל "איור / אמנות".

כאן פשוט עשיתי.

בבלוג הצגתי באופן יום-יומי את העבודות שנוצרו בעקבות רישום שיטתי ואובססיבי, שנועד לשמר את הימים, לייצר פיסות זיכרון של דברים חולפים.

suspension אקריליק על קרטון

אני מוטרדת מאוד מהזמן שעובר ואוזל. אני מרגישה אותו נושף בעורפי כל הזמן. השנה, התחושה המעורפלת שמלווה אותי שנים, התגלגלה למצב קונקרטי כשהתגלה שאני חולה.

הצורך לצייר מציל אותי ומוציא אותי מהמיטה.

Like the Leaf Clings to the Tree, עפרון על נייר

בעבודות שלי אני מעבדת שוב ושוב כמה נושאים מרכזיים: חלומות, פחדים, יופי, געגוע. התהליך הזה מסייע לי להתמודד עם המצב הבלתי-נסבל של המודעות למוות ועם תנועת המטוטלת התמידית בין ייאוש לתקווה. נקודת המבט הזאת, שנשמעת על הנייר מאד קודרת ומדכאת, מובילה אותי למקומות של פליאה והיקסמות. כל דבר מספיק חשוב: חלום שכמעט נשכח, פיסת נוף אגבית בחלון, חולצה שהושלכה סתם כך על כיסא.

ללא כותרת (סוודר גולגלות), עפרון ועטים על נייר

העבודה היום-יומית שלי היא מהירה יחסית (בעיקר רישום בעפרון ובפורמטים קטנים) ולכן אני מסיימת וממשיכה מיד הלאה. אל הרגע הבא. הרגשתי שאסור לי להפסיק, כי אין מספיק זמן לכל הרעיונות והמראות שעלי לשמר דרך הרישום.

באמצעות התערוכה אני מרשה לעצמי לעצור לרגע.

 גלויה מיפו 2012. אקריליק על קרטון

השם "בגיל שלוש ושלושים הפסקתי לפחד" הופיע לראשונה בעבודת טיפוגרפיה שיצרתי במהלך השנה האחרונה – שנה שבה הקרבה למוות איינה את רוב הפחדים שהגבילו את חיי עד כה.

במידה רבה, תערוכת היחיד הראשונה שלי היא תוצאה של חוסר-הפחד החדש הזה.

ללא כותרת (ערימה על הראש). אקריליק על קרטון

את תמונות התערוכה צילם אריאל קן.

Kineret Lourie

תזכורת לכל מי שטרם הספיק לבקר: תערוכות היחיד של כנרת לוריא ושל קרן תגר מציגות עד ה-14.2 בגלריה אלפרד (בן עטר 19, ת"א). ביום שבת הקרוב - ב-9.2 - יתקיים במקום שיח-גלריה עם לוריא ותגר ועם מרב זקס, אוצרת התערוכה.

כנרת לוריא. צילום: מוטי קיקיון

Color Checker, שמה של תערוכת היחיד הראשונה של לוריא, הוא גם שמה של טבלת צבעים שבה נעשה שימוש בצילום (בעיקר בתחום צילום הרפרודוקציות) כדי לכייל באופן מדויק את הצבע ואת הניגודיות של המצלמה על פי היצירה המצולמת. למעשה, מי שעושה שימוש בטבלה זו מבקש להקטין את הפער שבין העולם לדימוי המצולם שלו.

ה-Color Checker - בודק הצבע - מסייע למפות קואורדינטה, נקודת ציון על ספקטרום הצבע והאור. כך, הוא משמש כמתווך וכמתרגם, במובן הראשוני של התאמה ושל שימוש נכון בצבע. עם זאת, שמו גם טומן את הפועל check, שם הקוד לסימון V, אישור על מה שנכון, ואת המשמעות של תהליך חיפוש ובדיקה.

ללא כותרת, אקריליק, טושים, עפרונות, עטים, חיתוכי נייר על נייר, תאורת לד, 2013

במובן זה, המהלך הטכני של בדיקת הצבעים והתיווך של ה-color checker בין המצלם למצולם, הוא נקודת המוצא לתערוכה המזמנת ללוריא אפשרות לבדוק מהו הייצוג הנכון שלה ושל העבודות שלה, או אם הוא כלל קיים. בנוסף, בדיקת הצבעים מחזירה אותה אל הפעולה הבסיסית ביותר של פעולת הציור הפרטית שלה: ההשתעשעות המשוחררת בצבע והחדווה שבבדיקה של התמורות השונות שמתחוללות בו כאשר הוא נוצר על ידי טושים, עפרונות, עטים, מכחולים וכלים אחרים. 

דיוקן עצמי עם מוח, וידאו, 2011

למעשה, התערוכה מבקשת לשרטט מסלול מנוגד לזה שבו נעשה השימוש הרגיל ב-Color Checker. כלומר, במקום לקחת ציור ולתרגם אותו לצילום מדויק ככל הניתן, העבודות משתמשות בצילום (בין אם אלו דימויים שמצאה ובין אם תצלומים שצילמה בעצמה) ומתרגמות אותו לציור, אך לא כדי לכייל את הציור אל מול הצילום או המציאות, אלא כדי לנסח עמדה אמביוולנטית אבל גם משועשעת ומקבלת, של הפער התמידי, שייתכן כי בלתי אפשרי לגשר עליו, בין המבט למציאות.

דיזינגוף סנטר/ העבודה, עטים, טושים, עפרונות על נייר, 2013

המבט - שלה, של הצופה ושל הדמויות שמביטות בנו מתוך הציור - מסקרן ומעסיק אותה. בתערוכה לוריא בודקת אפשרות לבנות מחדש את היחסים המשולשים האלה, גם באמצעות עיסוק בפילטרים הטכנולוגיים שנמצאים לפני המבט: מצלמה, טלסקופ, משקפיים, דפוס, פילם, מחשב, צילום לווייני וטבלת צבעים, כמובן.

את תמונות התערוכה צילם אריאל קן.