יום חמישי, 30 בדצמבר 2010
בחור דיגיטלי בעולם דיגיטלי
יום רביעי, 22 בדצמבר 2010
Last Days
TEAM LAB.NET/INOKO Toshiyuki, SUZUKI Yohei & HEARTBOMB
המוזיקה היא של שיניצ'י אוסאווה (Shinichi Osawa), די-ג'י ומפיק מוזיקלי יפני מצליח, שמרקיד המונים מסביב לעולם עם באסים אינטליגנטיים, משפטים מוזיקליים מלוטשים והרבה מאוד קצב ואנרגיה. במקרה הזה, עם זאת, המוזיקה חשובה לנו מעט פחות. היא נמצאת שם, זה בטוח, מסתובבת סביב האוזן, מקפיצה את הרגליים ומסחררת את הראש, אבל אותנו מעניינות התמונות המתחלפות, שהכניסו אותנו למצב של היפנוזה מודעת, של טריפ סחי לגמרי אל תוך חזיונות של זרים, שנמשך שש דקות ו-22 שניות מענגות.
תחילה אלה רק צורות אבסטרקטיות, כמו כתמי דיו שמתפשטים בתוך נוזל שקוף, או כתמי רורשך שמתכנסים אל תוך עצמם. אחר כך, כשהקצב מצטרף לריף הגיטרה הצורמני, הכתמים מתחילים לנוע בקדחתנות, כמו כספית גמישה, בדילוגים. הם מתנפצים אל תוך עצמם, נשברים ומתחברים מחדש, לקראת הזינוק הבא.
זה היה יכול להימשך כך לנצח, או לפחות עד סוף השיר (מה שיגיע קודם), אבל אז, נוספים אל הכתמים השחורים פרפרים עדינים, שנוחתים על ענפיו הדקיקים של עץ דובדבן בפריחה ולאחר מכן דגי זהב צבעוניים שנעים בזרם בינות לכתמים השחורים. האביב היפאני, במלוא הדרו האיקונוגראפי, משתלט על הקליפ של אוסאווה. אחר כך גם יגיע תורו של הקיץ ושל הארנבות (המקפצות, כמובן) והצפרדעים (חמושות בגיטרות ובתופים, למרבה ההפתעה) שמייצגות אותו. מאוחר יותר, על פי הסדר שמכתיבות עונות השנה, עלים חומים ויבשים ינשרו מהעצים, אנפות אצילות ינסקו לשמיים ופתיתי שלג צחורים יסתחררו אל האדמה, עד שיגיע שוב תורה של פריחת האביב.
הסרטון החסכני הזה שואב את הצופה לתוכו באמצעים אמנותיים פשוטים למדי (בעיקר על ידי אלמנטים של חזרה: מוזיקה רפטטיבית שמתפתחת לאט, צבעוניות מונוכרומטית, תנועה קבועה) שתורמים גם לתמה המרכזית שלו: גלגל השנה. השימוש בדימויים ובסגנון ציור יפאני במובהק, הופכים את הקליפ ליצירה בעלת זהות ברורה, כזאת שנולדה במקום ספציפי, עם מורשת ומסורת, לפני שנהפכה לנחלת הכלל, בחלל חסר הגבולות של הרשת.
יום שבת, 18 בדצמבר 2010
שירים למגירה

יום שבת, 4 בדצמבר 2010
הפרטים הקטנים
בית המטיילים 2, 140*110 ס"מ, 2010
הריח האהוב עליך?
האם יש לך בעל חיים ומה שמו?
מהי השאלה הכי מטופשת שנשאלת בנוגע לאמנות שלך?
פרח אדום, 30*40 ס"מ, 2010
מה היית מזמין לארוחתך האחרונה?
מי האמנים האהובים עליך?
מתן בן טולילה מציג בימים אלו בתערוכה קבוצתית של בוגרי בצלאל - "אשר עשה בצלאל" בגלריה העירונית כפר סבא, רח' גאולה 12, כפר סבא, עד ה-23 בדצמבר.

יום ראשון, 28 בנובמבר 2010
אותיות פורחות באוויר

יום שבת, 20 בנובמבר 2010
Shooting
הדוגמנית לשעבר והאמנית בהווה בריטה תייה מציגה עבודת וידאו משעשעת ומטרידה בעת ובעונה אחת, שבה היא מקצינה ומגחיכה את ההוראות הבלתי-פוסקות שמושמעת באוזניה של דוגמנית בעת סשן צילום.
הדוגמנית, בריטה עצמה, נאלצת לייצר יש מאין רגשות שונים ומנוגדים שנורים לעברה על ידי בריטה נוספת, בקצב הולך ומתגבר ותוך כדי שמירה אל אידאל אסתטי של אלגנטיות מעושה. נדמה שאין משל מוצלח יותר לדימויי היופי האגרסיביים שתרבות הצריכה מציפה אותנו בהם ללא הפסקה.
יום שלישי, 16 בנובמבר 2010
Natural Disorder
יום שבת, 13 בנובמבר 2010
Still Moments
יום שבת, 6 בנובמבר 2010
Day By Day
לפני כחצי שנה The Vagabundas ארזו את עצמן בתוך מזוודה, הטילו אותה מעבר לכתפיהן, ונדדו ליפן. לקראת הביקור המיוחל הצטיידנו ברשימה מפורטת מאוד של המלצות ממקורות אמינים על מוזיאונים, גלריות, בוטיקים ופינות מעניינות בטוקיו, בקיוטו ואפילו באי הקטן נאושימה, שמחביא את הסודות המדהימים שלו בנקודה מרוחקת בים הפנימי של המדינה. עם זאת, ולמרות כל התוכניות והתכנונים, הבנו מהר מאוד שאת המקומות המעניינים ביותר צריך לגלות לבד.
חובבי אמנות ועיצוב אמיתיים ירגישו ביפן כמו מגלי ארצות שהגיעו ליבשת חדשה. כל רחוב הוא הרפתקה, כל תערוכה היא חגיגה וכל ביקור אגבי בחנות מקרית עשוי להפוך לחוויה ייחודית, שבה נפגשים האסתטיקה והיצירתיות בצורה מבוקרת ומחושבת, אך גם מרגשת ומשעשעת. כך, למשל, סיבוב שופינג זריז בחנות כלבו בלב שכונת שיבויה יכול להתארך עד מאוד משום שכל קומה בחנות מעוצבת להפליא על פי מוטיבים פרועים ומלאי דמיון, וקפיצה לחנות ספרים שגרתית כדי לחפש מפת דרכים עלולה להסתיים בדפדוף אינסופי בין ספרי ילדים יפים כל כך, שיגרמו גם לרווקה המושבעת ביותר לרצות ללדת כדי שיהיה לה למי להקריא אותם.
אחרי שלושה שבועות קצרים, קצרים מדי, נאלצנו לעזוב את יפן ולהמשיך לנדוד, אבל יפן לא עזבה אותנו. במובן מסוים, אפשר להגיד שהיא נכנסה לנו מתחת לעור, התיישבה לנו בעדינות מאחורי העיניים ושינתה לתמיד את הדרך שבה אנחנו מסתכלים על העולם. מאז, אנחנו חושבים עליה גם כשאנחנו לא חושבים עליה ומתגעגעים אליה אפילו כשאנחנו לא מתגעגעים אליה.
אתמול, באמצע יום שישי תל אביבי שגרתי למדי, החלטנו לקצר את הדרך הביתה דרך רחוב יבנה וגילינו פתאום שאנחנו בטוקיו. זה קרה ברגע שהחלפנו את החמסין הארץ-ישראלי של תחילת נובמבר בקרירות המלטפת של "hibino" (יום-יומי, בתרגום חופשי מאוד לעברית), גלריה וחנות עיצוב חדשה שנפתחה ממש בשבוע שעבר. הקצב הפנימי שלנו השתנה, העיניים ראו את העולם אחרת.
hibino הוא חלל תצוגה שנולד בראשו של האוצר והמנהל בעל השם המלבב פראג רוקח, שבילה את השנים האחרונות ביפן, שם למד במשך כמה שנים בלשנות יפנית ובעיקר התאהב באמנות ובעיצוב המקומיים. לפני פחות משנה הוא חזר לישראל והחליט להביא עמו כמה שיותר פיסות של יפן. הוא בחר בקפידה כ-40 יצרנים, מעצבים, אמנים ובעלי מלאכה מערים שונות ביפן (חלקם פועלים באירופה ובישראל) וטווה עמם בעדינות ובעקשנות קשרים חברתיים ועסקיים שאפשרו לו להציג ברחוב יבנה את החזית המעודכנת ביותר של העיצוב היפני (כלי כתיבה, כלי בישול, רהיטים, גופי תאורה, ספרים, יצירות אמנות, כלים חד-פעמיים, ועוד).
"לא כל החברות והמעצבים שאליהם פניתי הסכימו למכור לי את העיצובים שלהם", מספר רוקח. "אחרי הרבה מהם הייתי צריך ממש לחזר, כי הגישה שלהם היא לבחור שותף לדרך ולא רק שותף לעסקים". רוקח עיצב בעצמו את השולחנות, המדפים והארונות שעליהם מוצגים הפריטים בגלריה/חנות והוא מספר שבבואו לבחור את היוצרים ואת המוצרים הוא הקפיד להקשיב למצפן הפנימי שלו, שהורה לו באיזה כיוון ללכת, ולא התחשב בשיקולים מסחריים בלבד.
מבין כל הפריטים ב-hibino התעכבנו במיוחד ליד גופי התאורה שעיצבה וייצרה רייה יאגורה (Rie Yagura), שידועה יותר בכינויה Mademoiselle Y. המדמואזל היא אמנית רב-תחומית שנולדה באוסקה ושמתגוררת ופועל בשנים האחרונות בפאריס. היא אוספת חפצים שונים ברחוב, כאלה שנגעו ללבה, כהגדרתה, והופכת אותם לאובייקטים שמשלבים בין התרבות היפנית והאירופית. גופי התאורה שלה שמוצגים ב-hibino נוצרו באמצעות שילוב בין מיכלי פלסטיק מייצור סדרתי (מרככי כביסה, למשל) שעברו תהליך ידני של קרצוף וצביעה לאהילי זכוכית משנות החמישים.
יום שבת, 30 באוקטובר 2010
הפרטים הקטנים
Liat Elbling /Untitled, 2010