יום שישי, 7 בינואר 2011

תבנית עם תפנית


אחד המנהגים האהובים על The Vagabundas בסופי השבוע הוא לבקר בבית האמנים בתל אביב. זה אמנם לא חלל התצוגה האופנתי והמלוטש ביותר בעיר, אבל בכל רגע נתון יש בו שש-שבע תערוכות ותמיד אפשר למצוא הפתעות נעימות. בסוף השבוע הזה, התערוכה של עידן פרידמן כבשה אותנו במקוריותה, בתצוגה המקסימה ובאופן שבו היא הוכיחה שחפצי ready made יכולים, עם הרבה דמיון ומקוריות, להפוך ליצירות אמנות מסקרנות.


עידן פרידמן, בן 35, הוא מעצב מוצר ובעל הסטודיו לעיצוב Reddish ו"פרטים" היא תערוכתו הראשונה בזירת האמנות. ב"פרטים" הוא בחר להציג אנשים שאותם הוא פוגש בחיי היום-יום הרגילים שלו (מלצרית בקפה השכונתי, סדרן מוצרים בסופר, מוכר בשוק, וכו') על ידי חריטה על חומר לא שגרתי: תבניות אלומיניום חד-פעמיות. דיוקנותיהם חורגים מההקשר היום-יומי ומזכירים באסתטיקה שלהם דיוקנאות קלאסיים שכמותם ניתן למצוא על מטבעות רשמיים או בולים ממלכתיים ובכך הוא מעניק את מתנת הנצח, או לפחות את אשליתו, לרגעים חולפים.




אהבנו את הטקסט שפרידמן כתב לתערוכה:

אצל גנה במכולת קניתי את התבניות הראשונות, והוא היה האיש הראשון שעשיתי לו פורטרט. גיליתי שבדמות שלו יש דברים שלא רואים כשהוא ליד הקופה הרושמת | במבט על אדם חדש, הנטייה הטבעית היא להגדיר זהות ולהכניס לקטגוריה. כשאין רמזים אחרים, אנחנו בוחנים תסרוקות, קוראים עצמות לחיים ומפרשים סנטרים כפולים | כשביקשתי מטל לדגמן, הוא שאל אותי אם אני אוסף אפים גדולים | כמעצב, נהניתי להתעסק עם פיגורטיביות בלי לחוש רגשות אשמה | אם "לא תעשה לך כל פסל וכל תמונה", תבליט זה גם וגם, או אף אחד משניהם? | חיים התפלא ששאלתי לשמו. הוא אמור להיות דמות מוכרת אבל אותי יותר עניין הזקן שלו | בסרט דמיוני שבו אני כוכב, חלק מהאנשים המוצגים בתערוכה היו ניצבים שקיבלו פתאום תפקיד עם טקסט | גם אני קיבלתי תפקיד עם טקסט בסרט שלהם באותו זמן. האיזון נשמר | כשהבעתי עניין בפרופיל שלו, יקי ספג הרבה צחוקים מחברים במחסן המתכת. הוא קיבל את זה בחיוך כי היה די ברור שהם סתם מקנאים | אם חד-פעמיות מבטלת הנצחה, יש סיכוי שהחדר הזה נחשב ריק | יש לי סיכה ישנה עם דיוקן של ביאליק והוא בכלל לא נראה כמו משורר לאומי | חשובה לי הנאמנות למקור, אבל ככל שאני טורח על הדמיון, כך הנוכחות שלי כפרשן נעלמת מהיצירה | כשאני בריכוז מלא, אני מנצח מכונת כבישה סינית | אנשים הם חד פעמיים. במקרה הטוב הם גם רב שימושיים | מוכר התבלינים בשוק רמלה התייחס לסיטואציה כמובנת מאליה ואמר שכבר צילמו אותו לטלוויזיה המקומית. אולי בגלל זה, למרות שהבטחתי, לא הראיתי לו את התוצאה | כמה מוזרה הטבעיות בה אנו מקבלים דמות של ראש ללא גוף. אם הוא היה בשר ודם היינו מגיבים אחרת | תתכן פרשנות פוליטית לתערוכה, אבל אני מעדיף שלא | אורי אמר לי פעם "תסתכל על הקנקן, כי בפנים כולנו אותו הדבר". הוא סיפר שזה ציטוט של מישהו שהוא לא זוכר. אני תמיד אייחס את המשפט הזה אליו | לצילי יש נגיעה של חיוך כי מבט ייצוגי מדי מפספס אותה | המעיכות הקטנות שלי כלל לא פגמו בפונקציונאליות של התבניות. אני מקווה שזה לא נכלל בהגדרה של אמנות שימושית | כמעצב, נהניתי להתייחס בכבוד לתבניות תעשייתיות | בשוק מחנה יהודה הייתה ערימת תבניות עם פגם בהטבעה של השגחת הבד"ץ. זה היה לי מאוד נוח לעבודה ואני ממילא נגד השגחה רבנית | אליהו סירב להשתתף מכיוון שבית האמנים פועל בשבת | זאת נראית כמו תערוכת יחיד רק כי ערימות התמיכה של האהובה שלי שקופות.


פרטים, עידן פרידמן
בית האמנים תל אביב, עד ה – 30.1


תגובה 1:

Sagi אמר/ה...

רק משתבח עם השנים כאדם וכאמן.