Fabric works

“Clothing is an exercise of memory. It makes me explore the past… like little signposts in the search for the past”. Louise Bourgeois

במהלך שיטוט מקרי ברשת נתקלנו בדימויים המדהימים מתוך התערוכה "The Fabric Works" של לואיס בורז'ואה (Louise Bourgeois), האמנית המשפיעה והמרתקת שהלכה לעולמה לפני כשנה.

העבודות המרגשות של בורז'ואה, שעליהן עבדה בעשור האחרון לחייה, נוצרו מבגדים, סדינים, מטפחות, מגבות ובדים אישיים אחרים שהיו שייכים לאמנית עצמה. בורז'ואה גזרה אותם וחיברה אותם, טלאי על טלאי, עד שמתחת לידיה יצאו משטחי צבע עזים וקווים גיאומטריים מכושפים, שמספרים סיפורים בלי להזדקק למלים או לתנועה. מפגש עם בד הוא מפגש עם האפשרויות שעוד מצפות לו (כיצד יחתכו אותו, כיצד יתפרו אותו, לאיזה בגד הוא יהפוך), אך גם עם העבר שלו (מי נגע בו, מי הטביע בו את ריחו, מי בחר אותו ומי העביר אותו הלאה). בד יכול לשמש ככרטיס כניסה למסע בזמן.

ואכן, עבודות הבדים של בורז'ואה עוסקות בנושאים שונים שקשורים בחיים שהיו ובאלו שעוד יכולים להיות: נישואים, אמהות, מיניות, נשיות, ביתיות. העבודות, שנוצרו כאמור בתקופת חייה האחרונה של בורגואה, ריגשו אותנו גם בשל הקשר שלהן לילדותה של האמנית. בתור ילדה קטנה, בורז'ואה נהגה לסייע להוריה, בעלי עסק לשחזור שטיחי קיר, בעבודתם. אביה היה אוסף חלקי בדים, שאריות ובדים פגומים, ואמה, בסיועה של לואיס הצעירה, היתה מתאימה אותם במלאכת מחשבת מפרכת לשטיח המתאים, משלימה את החלקים החסרים באריגה ומשחזרת את מה שפגום בהם, עד שאי אפשר היה להבדיל בין המקור לתוספת.

האריגים של בורז'ואה הם חומרי הגלם של יצירותיה ולכן מפתה להשוות אותם לקנבס ריק שמחכה למשיחת המכחול שתגאל אותו מריקנותו ושתהפוך אותו לאמנות, או לגוש שיש שמצפה לאזמל שיפסל בו. אולם, הבדים שאותם בורז'ואה בחרה אינם ריקים. יש בהם צבע וקו ודוגמה וצורה ומטען. המפה של יצירת האמנות שהם צפויים להפוך אליה כבר צוירה על גבם, גם אם הם עדיין לא גמורים. הם מחכים לחיבור, לקונטקסט, למעשה שיפיח בהם חיים.

משחק המלים שחבוי בשם התערוכה the fabric works ("עבודות הבדים", אך גם "הבד עובד") מלמד על המסלול הארוך שעברה בורז'ואה בדרכה מהמתפרה הביתית הצנועה אל פסגת עולם האמנות: אין ספק שהיא ידעה כי האמן הוא זה שעובד קשה כדי ליצור את אמנותו, אך היא גם למדה שלעתים האמנות עובדת בכוחות עצמה וכל מה שהאמן צריך לעשות הוא לא לעמוד בדרכה.

זה גם מה ש-The Vagabundas שואפות להשיג בעבודות האוצרות והייעוץ האמנותי שלהן: להניח לאמנות לעשות את שלה. להפריע כמה שפחות. לחבר בין יוצרים לבין מעריצים, בין עושים לבין אוהבים.

התערוכה The Fabric Works"" מוצגת עד ה-25 ביוני במנהטן, בגלריה Cheim & Read בניו יורק. עוד סיבה טובה לקפוץ לניו-יורק, כאילו שבאמת חסרות לנו סיבות כאלו.

gallery hopping

כשיצאנו מהגלריה האחרונה בסיבוב הכמעט-קבוע שלנו בימי שישי, אפפה אותנו אופטימיות מענגת. זה לא היה רק הקיץ שהטיל את השמיכה העבה שלו על העיר ובטח שלא ערימות האשפה שנקוו ליד פחי הזבל הגדושים בפינת הרחוב. מה שרומם אותנו היה השילוב של שלוש תערוכות מוצלחות ברצף, ברדיוס של כמה עשרות מטרים בלב תל אביב. לא תמיד זה מסתדר ככה. למעשה, זה כמעט אף פעם לא מסתדר ככה.

Nadav Weissman

Nadav Weissman

התחלנו בגלריית שלוש, בתערוכה "חפירות מאוחרות" של האמן נדב וייסמן. החלל הנפלא של גלריה שלוש (שעדיין אפשר לקרוא לו חדש) הכיל עבודות פיסוליות ועבודת וידיאו אחת, כולן מעניינות מאוד. היצירות של וייסמן מורכבות מחומרים שמדמים איברי אדם שונים: עצמות, שיניים וראשים, שמרכיבים יחד צורות שמזכירות ספינה, מכונה או מבנים ארכיטקטוניים פרועים. הסימבוליות ברורה: הוא מעניק חיים חדשים לשאריות המתות שעלו בחפירותיו ובמקרה של עבודת הוידיאו הוא אף יוצר משפחה מונפשת, שמתפתחת בעזרת אותן עצמות ושיניים מהתא הבסיסי שהוא גופו של האמן עצמו. זה נשמע מפחיד, אפילו מטריד, אבל התוצאה הסופית נראית תמימה ונאיבית, כמו צעצועים גדולי ממדים, שאין להם כל מטרה אחרת מלבד השעשוע. בעבודות אחרות ניתן לראות ראשים גדולים ולבנים שמנותקים מגופם, כמו פסלים יוונים מנותצים, או בובות גדולות וחסרות אונים. התחושה הכללית היא של עולם פנטסטי, מעט ילדותי, שהמורבידיות שלו מאוזנת על ידי הומור.

Lihi Turjeman

Lihi Turjeman

התחנה הבאה שלנו היתה גלריה ג'ולי מ. שבה היתה לנו הזדמנות כמעט-אחרונה לראות את תערוכת היחיד של ליהי תורג'מן, "מראה מקום". שמחנו מאוד לגלות שהתערוכה כוללת כמה וכמה ציורים גדולי-ממדים ומוקפדים מאוד, שבולטים על רקע העבודות הדלות והמרושלות שגדשו הרבה מאוד תערוכות שבהן ביקרנו לאחרונה. כפי שעולה משם התערוכה, תורג'מן מתרכזת בעיקר בחללים פיזיים ובאלמנטים ארכיטקטוניים (עבודות אחרות מציגות פרטים של גוף אנושי, שגם הם מתפקדים במידה מסוימת כמבנה אדריכלי). הציורים שלה אפלים, בוודאי כהים, אך גם כאן לא שורה הדכדוך, אלא דווקא רוח של הרפתקה וגילוי. העין מבקשת לחשוף את המקום שנלכד בציור, להאיר אותו בכוח המחשבה, להשלים את מה שחסר בו, את מה שהוא מסתיר. הטקסט שמלווה את התערוכה נפתח במחשבה על המרחק האידיאלי שממנו יש להשקיף על הציורים של תורג'מן. אנחנו פירשנו זאת לא רק כמטאפורה, אלא גם כהוראות הפעלה של ממש ומצאנו את עצמנו מחפשות את המקום שלנו בתוך הגלריה, קרוב לציורים, כדי להבחין בפרטים, אך גם רחוק מהם, כדי לראות אותם בשלמותם. המחול הקטן הזה, קדימה ואחורה, הוא מבחינתנו סוג של תו תקן שאפשר להעניק לציור. אם מישהו טורח לצאת בריקוד הזה, כנראה שהיצירה עניינה אותו מספיק.

הגלריה האחרונה שבה ביקרנו באותו יום היתה גלריה נגא, שבה הוצגה התערוכה " Killing "Time של יוסף קריספל. גם כאן, אולי בהשפעת התערוכות הקודמות, מצאנו קו אפל שמוקף במסר חיובי. במקרה של קריספל מדובר בעיסוק המתמשך שלו בפורנוגרפיה בוטה, שמוגשת לצופים באופן אסתטי ונאיבי, שמגיע לשיאו בעבודת הווידיאו שמוצגת בקומה העליונה של הגלריה. הסרטון שיצר קריספל מבוסס על מאות רישומי עירום ויחסי מין שונים ומשונים, שנכרכו גם לספר אמן שכולו דימויים, ללא כל טקסטים, שמוצע למכירה בקומה התחתונה בעותקים ממסופרים וחתומים. הסרטון מלווה בקטעים נמרצים ומעוררים של מוזיקה מאת באך, שמקנים להילולה המינית על המסך תחושה אירונית. התחושה הזאת מתפוגגת בזמן הצפייה בעבודות הגדולות והצבעוניות שמוצגות בחלל השלישי בגלריה. גם כאן יש עיסוק גלוי במיניות האדם (בעיקר בציורים שמציגים עירום נשי וגברי, ביחד ולחוד), אך נדמה שהגישה של קריספל בציורים אלה מהורהרת ורצינית הרבה יותר. ניתן למצוא אזכורים למייסטרים גדולים מהעבר לצד פרפראזות על דימויים צילומיים שכמותם ניתן למצוא בקלות באינטרנט. המבט בעבודות אלה הוא מבט אל תוך אומנותו של האמנות והתערוכה החדשה של קריספל מוכיחה עד כמה הוא ראוי למחמאות שקיבל בעבר.

שלוש גלריות, שלוש תערוכות, כמה מאות צעדים מכאן לשם – ובחזרה. יום מוצלח מאוד עבר על The Vagabundas.

Elemento by Elbling

בימים אלה מוצגת בחלל העיצוב והריהוט "אלמנטו" שביפו תערוכת היחיד של ליאת אלבלינג. בסוף השבוע האחרון חזרה ליאת לאלמנטו כדי לתעד את השילוב הנהדר בין העבודות שלה לחלל המרשים של החנות ולרהיטים ופרטי העיצוב שמוצגים בו.

התערוכה תוצג עד ה-8.7.

אלמנטו:

א-ה - 10:00-19:00, ו - 9:30 - 14:30

The Me Museum

חברת אינטל מציעה למשתמשי הרשת החברתית פייסבוק ליצור מוזיאון וירטואלי שבו תוצג הפעילות שלהם באתר: The Museum of Me. הרעיון הוא לא ממש חדש, בשנים האחרונות נתקלנו בלא-מעט אתרים ואפליקציות שעושות שימוש בתמונות, בקטעי וידאו, ב"לייקים" ובשורות סטאטוס כדי ליצור סרטונים, גראפים, נתונים סטטיסטיים ואפילו גלריות של העולם הפייסבוקי, אבל הפעם מדובר בביצוע מושלם, שבהחלט ראוי למחשבה שנייה.

העסקה פשוטה: מסור לנו את כל המידע שצברת ברשת החברתית ואנחנו בתמורה נעניק לך מצגת אסתטית וחכמה, שתעטוף יפה מאוד את כל השעות שרצחת מול המחשב.

ואכן, החלל הארכיטקטוני של המוזיאון הווירטואלי של אינטל מעוצב להפליא, החל מהמבואה שבה מוצג הדיוקן של האמן (כלומר, המשתמש) וכלה בשילובים החכמים של קטעי הווידיאו, התמונות, הקולות והטקסטים (באנגלית בלבד) המפוזרים בחדרי המוזיאון לפי נושאים. הסרטון הקצר (שלוש דקות) שנוצר בן רגע נותן תחושה של מכובדות אמנותית גם להבלים האינטרנטיים המטופשים והנרקסיסטים ביותר, לצלילי מוזיקה ענוגה של טקאגי מסקאטסו (Takagi Masakatsu) ואפקטים קוליים מוצלחים.

נדמה שלצד שעשוע ויזואלי ומסרים פרסומיים סמויים, מתחבאת לה אמירה, אולי לא-רצונית, על הסצנה האמנותית הנוכחית, שלעתים קרובות מדי מקדשת את מראית העין של התצוגה הראויה ומזניחה את התוכן שאמור להסתתר שם בפנים. כך או כך, עם או בלי כוונה לנסח אמירה על אמנות בעידן המודרני, האפליקציה של אינטל בהחלט שווה שלוש דקות מזמנכם, גם אם היא עוסקת למעשה בכלום ובשום דבר.

קישור לאתר: http://www.intel.com/museumofme/r/index.htm

The Elbling Bling

העבודות של ליאת אלבלינג מזכירות לנו שירים.

כמו משוררת, שהמילים שהיא בוחרת לוותר עליהן בשיריה

חשובות לא פחות מהמילים שהיא בוחרת להכניס לתוכם,

גם אלבלינג מאלצת את עצמה לדייק, להתעקש על הוויתור,

לכפות על שלל האפשרויות את הסגנון, ההיגיון והדמיון שלה.

אלבלינג לא מתעדת מציאות מזדמנת,

או יוצרת מראית עין מעושה של מציאות,

אלא משתמשת בפיסות המציאות שהיא בוחרת בקפידה

כדי להרכיב מחדש את העולם שבתוך העבודות שלה.

כלומר, את עולמה.

ביום שישי הקרוב נפתחת התערוכה החדשה שלה,

אם תבואו, אולי תוכלו להיכנס.

צילום: מוטי קיקיון

ליאת אלבלינג – תערוכת יחיד

אוצרת: מרב זקס

אלמנטו, הצורפים 15, יפו העתיקה

יום שישי 27.5 בשעה 13:00

נעילת התערוכה - 8.7

אמנות על פי הזמנה - מרקו ואגנר

במידה מסוימת, המאיירים הם הילדים החורגים של עולם האמנות. בסביבה האנושית שבה המלה "מסחרי" היא עלבון, המאיירים המקצועיים, שיוצרים במקרים רבים על פי הזמנה, לא נהנים מאותה תדמית משוחררת וסקסית כמו חבריהם הציירים. הם נחשבים לאנשי מקצוע, פקידים מסורים של רעיונות ויזואליים, אם תרצו, ולכן גם לא זוכים לאותה חשיפה ויוקרה של אמנים אחרים. מובן שכמו סטיגמות רבות אחרות, גם זו מיותרת ומטעה. לעתים החירות הגדולה ביותר עבור אמן יכולה להיות דווקא קבלת הנחיות, גבולות או אפילו הגבלות.

חשבנו על החלוקה הגסה והלא-מדויקת הזאת כאשר הבטנו בעבודות הנפלאות של מרקו ואגנר (Marco Wagner). ואגנר הוא מאייר גרמני שנולד ב-1982 במרכז גרמניה בעיירה Würzburg שבבווריה. הוא עובד כמאייר בעיירה קטנה בשם Veitshöchheim מאז 2006.

הגענו לאתר האינטרנט שלו אחרי שיטוט לצרכים מקצועיים בדף הבית של סוכנת מאיירים אירופית. עבודותיו של ואגנר הציגו עולמות אפלים ומאיימים, גם כאשר הן נועדו ללוות ביקורת ספרות, או כתבה שעוסקת ביוזמה עסקית חדשה להגנה על הסביבה. הן ללא ספק היו רחוקות מאוד מאיורים מגזינים שנפוצים בישראל, שהם כמעט תמיד מרושלים, מפוענחים בקלות ואפילו חד-ממדיים.

האינסטינקט הראשוני שלנו היה לדלג על העבודות שלו משום שהן לא התאימו לצרכינו הספציפיים, אבל מבט שני ושלישי בהן השאיר אותנו בעמוד שלו. האם היצירות שלו היו מתקבלות אצלנו אחרות אילולא ידענו מראש שמדובר "רק" במאייר? מרקו ואגנר ראוי למבט הראשון שלנו, לא רק לאלה שבאים, לעתים, אחריו.

באתר שלו כותב ואגנר שאחד הנושאים שמעסיקים אותו יותר מכל ביצירתו הם פחדי הילדות שלו. אחד המוטיבים החוזרים אצלו הם בתי חרושת ישנים, כמו זה שאליו הוא נשלח בכל חופשת קיץ כדי לעבוד. לעתים, אל בתי החרושת פולשים לוחמי-פרים בחליפות אורות נוצצות ופרים פצועים וזבי דם, ששועטים היישר מזיכרונות הילדות של מרקו הילד, שצפה בתור ילד במלחמת פרים בחופשה משפחתית בספרד.

"Tovarna B : Acrylic on Panel : 12" x 12

"Tovarna E2 : Acrylic on Panel : 18" x 18

Tovarna Z : 18" x 18" : acrylic on board

בעבודות אחרות אפשר לראות נופים מדומיינים, צעצועי ילדות ענקיים, איקונות נוצריות, לוחמי סומו מהורהרים ואסונות טבע קטנים ובלתי-נעימים. "אשתי אומרת שהעבודות שלי הן מלוכלכות, מרושעות ואפוקליפטיות", מספר ואגנר. "על כך אני תמיד עונה לה: תודה, מותק".

started Too Early

מי שנמצא בימים אלה בברלין יוכל לראות מגוון מעבודותיו של מרקו ואגנר בגלריה neongolden, במסגרת תערוכה זוגית שלו עם המאייר הפולני רומן קלונק. התערוכה תוצג עד ל-21 במאי.

Dreaming of Berlin- Turning the Seventh Corner

Tim Noble and Sue Webster, portrait2011

ההודעה על התערוכה של טים נובל וסו ובסטר (Tim Noble & Sue Webster) בגלריה הברלינאית החדשה Blian|Southern, שנחתה בתיבת הדוא"ל של The Vagabundas תפסה אותנו לא מוכנות – ללא כרטיס טיסה, או אקסטרה מזומנים. לכן, נאלצנו לוותר על הפתיחה החגיגית שלה. כל מה שנותר לנו לעשות זה להמליץ בחום על התערוכה למי שנמצא באזור, או יכול לארגן לעצמו קפיצה קטנה לגרמניה בהתראה קצרצרה.

British Wildlife - 88 taxidermy animals, wood, polyaster glass fibre filler, fake moss, wire and light projector

נובל וובסטר, הילדים הרעים הנצחיים של האמנות הבריטית, יציגו בגלריה את הפרויקט האחרון שלהם, השאפתני ביותר עד כה, לדבריהם. לשם כך הם בחרו כזירה לתערוכה את העיר שהיוותה השראה לשתי האיקונות התרבותיות הנערצות עליהם – דייוויד בואי וניק קייב.

Dark Stuff, 189 mummified animals, glue, metal stands and light projector

ובסטר ונובל ידועים בעיקר בזכות ה-"shadow sculptures", שבהם הם משתמשים בפסולת, חיות ושאר ירקות, בכדי ליצור פסלים מגובבים, שאם מאירים אותם בזווית הנכונה יוצרים פורטרטים של הזוג על קיר הגלריה. עבודתם כוללת גם פסלי תאורה, שעושים שימוש באמנות הקיטש, כמו רצועת המלונות בלאס וגאס, ודימויים בנאליים שכיחים אחרים, שנובל וובסטר הפכו ליצירות ידועות של פופ ארט.

The New Barbarians

התערוכה הנוכחית - "Turning the Seventh Corner" - כוללת מיצג שנוצר במיוחד לחלל, בהשראת קברי הפרעונים המצריים. בתהליך היצירה שלה שיתפו בני הזוג פעולה עם האדריכל הנודע דיוויד אדג'ייה (David Adjaye).

Spinning Heads, painted bronze

כהרגלם, ובסטר ונובל לא חושפים דימויים או מידע רב על התערוכה ותהליך העבודה, כנראה כדי להשאיר את אלמנט ההפתעה והמסתורין הכרוכים בביקור בתערוכה.

Silver Dollar (special edition), 204 ice white turo reflector caps, lamps, holders and daisy washers, mirror polished stainless steel and electronic light sequesncer

Tim Noble and Sue Webster

Turning the Seventh Corner

Blain|Southern

Potsdamer Straße 77-87,

10785, Berlin

April 30 - July 16 2011