Last Days

TEAM LAB.NET/INOKO Toshiyuki, SUZUKI Yohei & HEARTBOMB

המוזיקה היא של שיניצ'י אוסאווה (Shinichi Osawa), די-ג'י ומפיק מוזיקלי יפני מצליח, שמרקיד המונים מסביב לעולם עם באסים אינטליגנטיים, משפטים מוזיקליים מלוטשים והרבה מאוד קצב ואנרגיה. במקרה הזה, עם זאת, המוזיקה חשובה לנו מעט פחות. היא נמצאת שם, זה בטוח, מסתובבת סביב האוזן, מקפיצה את הרגליים ומסחררת את הראש, אבל אותנו מעניינות התמונות המתחלפות, שהכניסו אותנו למצב של היפנוזה מודעת, של טריפ סחי לגמרי אל תוך חזיונות של זרים, שנמשך שש דקות ו-22 שניות מענגות.

תחילה אלה רק צורות אבסטרקטיות, כמו כתמי דיו שמתפשטים בתוך נוזל שקוף, או כתמי רורשך שמתכנסים אל תוך עצמם. אחר כך, כשהקצב מצטרף לריף הגיטרה הצורמני, הכתמים מתחילים לנוע בקדחתנות, כמו כספית גמישה, בדילוגים. הם מתנפצים אל תוך עצמם, נשברים ומתחברים מחדש, לקראת הזינוק הבא.

זה היה יכול להימשך כך לנצח, או לפחות עד סוף השיר (מה שיגיע קודם), אבל אז, נוספים אל הכתמים השחורים פרפרים עדינים, שנוחתים על ענפיו הדקיקים של עץ דובדבן בפריחה ולאחר מכן דגי זהב צבעוניים שנעים בזרם בינות לכתמים השחורים. האביב היפאני, במלוא הדרו האיקונוגראפי, משתלט על הקליפ של אוסאווה. אחר כך גם יגיע תורו של הקיץ ושל הארנבות (המקפצות, כמובן) והצפרדעים (חמושות בגיטרות ובתופים, למרבה ההפתעה) שמייצגות אותו. מאוחר יותר, על פי הסדר שמכתיבות עונות השנה, עלים חומים ויבשים ינשרו מהעצים, אנפות אצילות ינסקו לשמיים ופתיתי שלג צחורים יסתחררו אל האדמה, עד שיגיע שוב תורה של פריחת האביב.

הסרטון החסכני הזה שואב את הצופה לתוכו באמצעים אמנותיים פשוטים למדי (בעיקר על ידי אלמנטים של חזרה: מוזיקה רפטטיבית שמתפתחת לאט, צבעוניות מונוכרומטית, תנועה קבועה) שתורמים גם לתמה המרכזית שלו: גלגל השנה. השימוש בדימויים ובסגנון ציור יפאני במובהק, הופכים את הקליפ ליצירה בעלת זהות ברורה, כזאת שנולדה במקום ספציפי, עם מורשת ומסורת, לפני שנהפכה לנחלת הכלל, בחלל חסר הגבולות של הרשת.