סופה מושלמת

האמן היפני טקוג'ין יושיאוקה (Tokujin Yoshioka) מציג במוזיאון האמנות בעיר סאגה מיצב מרהיב בשם טורנדו.

הצופים במיצב עוברים דרך חדרי המוזיאון, שאותם מילא יושיאוקה בקש לבן בתצורות שונות ומשונות. כך, נדמה שם חולפים דרך סופת טורנדו, שמטשטשת כל סימן היכר למקום ולזמן.

צללים ושגעון

אמן הרחוב הברזילאי הנהדר הרברט בגליונה (Herbert Baglione) הפך לאחרונה בית חולים פסיכיאטרי נטוש בעיר האיטלקית פארמה לזירה אמנותית יוצאת דופן. בגליונה צייר ברחבי ביה"ח צללים שחורים בעלי צורות מוזרות וטורדות מנוחה, שכמו מוטלים על הרצפה והקירות על ידי חפצים ואביזרים שנותרו בחלל ביה"ח.

קשה שלא להתבונן בתצלומים המתעדים את הפרויקט המתמשך של בגליונה (שנקרא "1,000 צללים") מבלי לחשוב שהצללים שלו מייצגים רוחות רפאים של אנשים שדעתם נטרפה עליהם ומרוב יגון ושגעון ממשיכים לרדוף את המסדרונות והחדרים השונים שבהם בילו שעות קשות.

צמרמורת.

חזרנו. בקטנה

היינו עסוקים נורא, אבל חזרנו. בקטנה. בלי רעש וצלצולים. בלי מחוות גדולות או הבטחות. נגיח מדי פעם ונראה משהו שאנחנו אוהבים. זה הכול.

נתחיל עם האמן הצרפתי Marc Giai-Miniet, שגם הוא הולך על קטן ויוצר בתוך קופסאות, ארגזים ומזוודות חדרים זעירים, עליות גג, מעבדות, מחסנים ועוד חללים בדיונים אחרים, מיניאטוריים, מדויקים להפליא ומעוררי מחשבה, שנראים כאילו נועדו לשמש כתפאורה של מחזה ליליפוטי בו מתרחשים דברים אפלים.

Design Miami 2013: Daniella's picks

אנו שמחים לספר שבמהלך השבועות הקרובים, The Vagabundas ישתפו פעולה עם חוקרת תרבות העיצוב ד"ר דניאלה אוהד, שחושפת בעבודתה כמרצה, אוצרת ויועצת לגלריות עיצוב את סיפורו של העיצוב המודרני, הפוסט-מודרני והעכשווי בעולם. 

פרטים נוספים על שיתוף הפעולה הזה נחשוף בהמשך, אך כבר עכשיו אנו מביאים את תשע התחנות המועדפות של דניאלה ביריד העיצוב דיזיין מיאמי 2013, שמתקיים בימים אלה: 

1. החוויה הארכיטקטונית המרשימה ביותר בדיזיין מיאמי 2013 היא ללא ספק חנוכת המשכן החדש והמרהיב של PAMM (Perez Art Museum Miami). התכנון של אדריכלי-העל הרצוג ודה מרון למוזיאון (שעלות הקמתו הגיעה לכ-130 מיליון דולר) מוסיף קול מלא עוצמה בעצמו לעיר מיאמי והולם את האופי הייחודי של המוסד החדש. המוזיאון הוא פרי עבודתם המשותפת של חבורת אספנים שהתקבצו יחד על מנת ליצור סדר יום אמנותי, ומאמץ שכזה ראוי לקו הבטוח והמרשים של צמד הארכיטקטים, הנחשבים למתכננים החשובים ביותר של מוזיאונים בעולם.

2.  גלריית BSL הפריסאית הציגה בדיזיין מיאמי את "Time is A Treasure", קולקציה של המעצב הספרדי נאצ'ו קרבונל (Nacho Carbonell). הקולקציה מורכבת משעונים מפוסלים בברונזה ובאבן אגט, שצורתם מזכירה יותר מכל חיות - וליתר דיוק, עכבישים מסתוריים. הראש החייתי של העבודות, העשוי מאבן אגט צבעונית, נפתח אל חלל פנימי מכוסה מראות שבו ממוקם השעון. קרבונל, בוגר האקדמיה לעיצוב באיינדהובן, נבחר ל"מעצב העתיד" בדיזיין מיאמי/באזל ב-2009 וכעת הוא מוכיח שהבחירה בו כהבטחה של עולם העיצוב היתה מדויקת וראויה.  

3. גלריית Kreo, ביתו של העיצוב העכשווי המתקדם והמתוחכם ביותר שמייצג את טעמם האישי של הבעלים קלמנס ודידייה קרזנטווסקי (Clémence & Didier Krzentowski), היתה מהחלוצים בתחום איסוף העיצוב העכשווי. בדיזיין מיאמי 2013 הגלריה הציגה שתי יצירות של המעצבת ההולנדית הלה יונגריוס (Hella Jongerius). יונגריוס, מעצבת משפיעה עם חזון מעורר השראה, מייצגת את האוונגרד העיצובי של ימינו, המשלב בין עיצוב מסורתי לעכשווי, ובין מלאכת היד לטכנולוגיה. השנה הציגה יונגריוס שני שולחנות ייחודיים, שהדגימו, שוב, את החוש הגאוני שלה לעבודה עם צבע, את הקלילות שבה היא עובדת עם צורות תלת-ממדיות מקוריות, ואת שילובי החומרים יוצאי הדופן שלה.

4. כמו בשנים קודמות, גם ב-2013 העיצוב הצרפתי של פוסט מלחמת העולם השנייה ממשיך להוביל - לא רק במכירות, אלא גם בתצוגות חדשניות ומלאות דמיון. יצירתה של המעצבת המודרניסטית שרלוט פריאן (Charlotte Perriand) עומדת במרכזה של תערוכה בביתן של גלריית Downtown של האוצר פרנסואה לפאנו (François Laffanour). למעשה כל התצוגה מתמקדת בסיפורו של בית פריסאי אחד, שאותו עיטרה פריאן בשנות ה-50 של המאה שעברה. לפאנו היה בין הדילרים שיצרו שוק ערני ונמרץ לעבודותיה של פריאן והעבודות שמוצגות במיאמי מראות עד כמה יצירתה מרגשת וחשובה גם היום. במיוחד אפשר לראות את אהבתה לעיצוב ולאסתטיקה של יפאן. טווח המחירים לעבודות המוצגות נע בין 100 אלף דולר לפריטים הקטנים ועד ל-600 אלף דולר לעבודות הגדולות.

5. גלריית Patrick Seguin, עוד גלריה המתמחה בעיצוב הצרפתי פוסט מלחה"ע השנייה, מציגה בית מוכן-להרכבה שיוצר על ידי ז'אן פרובה (JeanProuvé) ב-1945. פרובה חקר בהתלהבות רבה את תחום הייצור הסדרתי ומצא עניין רב באפשרות לייצר ולמכור בית מן המוכן, כמו רהיט או מכונית, כחלק מרצונו להעניק לבני דורו עתיד טוב יותר. הצורה הפשוטה של הבית, הבלחות הצבע הירקרק בקורות, קורות העץ המיושן, החלונות הנטויים, הגג הצנוע – כל אלה הפכו במרוצת הזמן לחתימה הייחודית של סגנון החיים שפרובה ביקש לעצב. אגב, תג המחיר של הפנינה העיצובית הזאת, שמוצגת לראשונה בפני הקהל הרחב, עומד על 2.5 מיליון דולר. 

6. גלריית Moderne, שמבקשת לשמר ולקדם ריהוט יצירתי, מציגה במיאמי שתי עבודות של המעצבים הישראלים גל גולדנר ויפתח גבע. הצמד היצירתי נכנס אל השוק הבינלאומי בשנה שעברה עם ריהוט שנוצר מעץ ומסיב פחמן, תוך שימוש בטכנולוגיה חדשנית שהגיעה מתחום התעופה והנדסת החלל. עבודתם נכנסה מאז לאוספי מוזיאונים ומוצגת שוב ושוב בירידי עיצוב חשובים ברחבי העולם.

7.  תכשיטים היו עניין חשוב בדיזיין מיאמי השנה. ניתן היה למצוא גלריות שמתמקדות באופן בלעדי בתכשיטים אמנותיים ובגלריות שמציגות אותם לצד רהיטים או חפצים מעוצבים אחרים. בביתן של קרולין ואן הוק (Caroline Van Hoek), גלריית תכשיטים מבריסל נמשכתי במיוחד לצמיד של אמנית התכשיטים גיס בקרלס, ממייסדות המותג Droog Design ומרצה באקדמיה לעיצוב באיינדהובן. היצירה, שנקראת "Still Life" נוצרה ב-2008 ומשמשת כמחווה מרגשת למעצב החשוב יוזף הופמן ולתכשיטים שיצר לסדנה הווינאית לפני כמאה שנים.

8.  בביתן של R20th Century, אחת מגלריות העיצוב החביבות עלי, אהבתי לראות את האגרטלים המפוסלים ו"המקומטים" שנוצרו על ידי ניפוח-זכוכית בידי האמן הניו-יורקי ג'ף צימרמן (Jeff Zimmerman), שעבודותיו תמיד מאתגרות את הנורמות המקובלות. בין כל האמנים שחוזרים אל האמנות הדקרטיבית באופן הצהרתי, צימרמן משתייך לאמנים עכשוויים שעושים שימוש בחומר מסורתי ומוכר כדרך ביטוי - ולא כמטרה בפני עצמה.

9. הגלריה הלונדונית Carpenters Workshops מוקדשת לייצור של עיצוב עכשווי. בדיזיין מיאמי הגלריה שמה דגש על רהיטים של מעצב האופנה האמריקאי ריק אוונס (Rick Owens), שמביא אל עיצוב הרהיטים את העניין הרב שלו בתרבויות קדומות, שמאפיין גם את עיצובי האופנה שלו. הסגנון שלו מינימליסטי ומוקפד (הוא שואב השראה גם מסרטים של תקופת הזהב של הוליווד בשנות ה-30 של המאה שעברה), אך העבודות שלו חושניות ועשויות מחומרים ייחודיים ועתיקים – כגון עצמות ועץ-מאובן. באמצעות חומרים אלה הוא יוצר צורות שמזכירות חיים בעולם שכבר אינו קיים עוד ומתרגם אותן לחפצים עיצוביים, כגון כיסאות טקסיים ומיטות.

Daniella Ohad

InstushArt

Thomas Jullien, ארט-דיקטור צרפתי, יצר סרטון קצר שמורכב כולו מתמונות שהעלו משתמשים באפליקציית אינסטגראם. הסרטון כולל 852 תצלומים שמקורם ב-852 משתמשים שונים. כל אחד מהתצלומים משמש כפיסת תצרף קטנה שאולי אין לה חשיבות יוצאת-דופן בפני עצמה, אך כאשר היא מונחת במקום הנכון בלוח התצלומים של ג'וליאן היא מסייעת לו לספר סיפור של ממש. אמנם, האמירה האמנותית שהסרטון הזה מכיל נדמית פשוטה למדי (אנשים רבים רואים את העולם מבעד לאותו מבט, בגלל או בזכות הקופסה הקטנה שהם מציבים מול עיניהם כדי לחצוץ בינם לבין אותו עולם), אך הסרטון הוא תרגיל קצר וחביב שטומן בחובו הבטחה גדולה: יום אחד, ממש בעוד רגע, יבוא מישהו וישתמש בכלים המסקרנים שאמנות הנתונים מציעה לו ויעשה בהם דבר גדול.

The Beautiful Future

"The Beautiful Future" (העתיד היפהפה) היא תערוכה שהתקיימה החודש בבייג'ינג ושנוצרה כשיתוף פעולה יוצא-דופן בין ניק בונר ודומיניק ג'ונסון-היל (שני מערביים המתגוררים ופועלים בבייג'ינג ומפעילים סוכנות נסיעות המתמחה בטיולים בצפון קוריאה וחברת אופנת-רחוב, בהתאמה) לבין קבוצה של ציירים צפון-קוריאנים אנונימיים, שהפיחו חיים בשרטוטים הגולמיים שהעבירו להם בונר וג'ונסון-היל.

הציורים גדולי הממדים שמרכיבים את הסדרה מתארים בעזרת האסתטיקה המובהקת של ציורי התעמולה הצפון-קוריאנים אוטופיה סינית צבעונית, המשלבת אייקונים אמנותיים המוכרים מהפרופגנדה הקומוניסטית (המון צועד בסך, חיילים מניפים דגלים, חקלאים מחויכים מעבדים את האדמה וכו') ומונומנטים חדשים של סין העכשווית - כלומר, אותם מבנים שנבנו בשנים האחרונות בבירה הסינית שנהפכה לגן המשחקים האקסטרווגנטי של אדריכלים מערביים.

בציורים ניתן לראות את בניין הטלוויזיה הסינית (CCTV) של רם קולהאס, את האיצטדיון האולימפי ("קן הציפור") של הרצוג ודה מורון, את היכל תחרויות השחייה ("קוביית המים") של PTW architects (שני האחרונים נבנו במיוחד לקראת המשחקים האולימפיים בייג'ינג 2008).

השימוש במבנים האולטרה-מודרנים אלה של "סין החדשה" לצד הביטוי הוויזואלי של ערכיה של "סין הישנה" יוצר דיסוננס מרתק, שרק מתעצם אם לוקחים בחשבון שאת הציורים יצרו אמנים הפועלים במדינה טוטאליטרית שמביאה לידי קיצוניות את תפיסת העולם ואת הנורמות הפוליטיות והתרבותיות של סין בימי היו"ר מאו.  

  

השיטוט הווירטואלי בתערוכה המרתקת הזאת הזכיר לנו את הימים שבהם שיטטנו במו רגלינו במתחמי האמנות הגדולים בבייג'ינג (כולל בגלריות ובחללי יצירה של אמנים סינים שפועלים במפעלי ענק נטושים ובכפרי אמנים מחוץ לעיר). אותה חוויה סינית עוררה בנו סקרנות רבה לאמנים הסיניים העכשווים שיוצרים במציאות המשתנה כל העת סביבם ותחת מגבלות וקשיים שלעתים כלל אינם ברורים למי שמבקר חטופות בעולמם. סין ללא ספק ממשיכה להוות חידה מרתקת בעבור העולם שמחוץ לה והאמנות שלה לעתים חושפת טפח ממה שמתרחש בתוכה, אך לעתים מכסה טפחיים ומקשה עוד יותר לפצח אותה.   

Arcade Fire

Arcade Fire, להקת הרוק הקנדית המועדפת על The Vagabundas, שחררה לאחרונה סרט-הופעה באורך בינוני (22 דקות), שכולל שלושה שירים מהאלבום החדש שלה, Reflektor, שאמור לצאת בסוף החודש. לסרט-ההופעה קדם מסע קידום מקורי שבמסגרתו צצו כתובות גראפיטי מסתוריות על קירות בערים מסביב לעולם, קטעי אודיו קצרצרים הופיעו ונעלמו ברשת ללא הודעה מוקדמת והופעה חיה של הלהקה (תחת השם הבדוי Reflektor) נערכה במונטריאול ללא כל הודעה מוקדמת.

סרט-ההופעה (שאליו מגיחים כמה שחקנים מפורסמים להופעות אורח קצרצרות) מציג פן חדש ומפתיע למדי של חברי הלהקה, שבדרך כלל עוטים על עצמם בהופעות הפומביות שלהם ובקליפים של שיריהם ארשת חמורת-סבר ומהורהרת. בסרט הצבעוני, השמח והמקושקש-למדי (שאותו ביים רומן קופולה, "הבן-של") אפשר אפילו לראות את וין באטלר, מנהיג הלהקה בעל פני הלבלר הקפדן, רוקד ומחייך. 

השינויים במצב הרוח הכללי של הלהקה לא משנים, עם זאת, את הגישה השכלתנית שלהם לחיבור שבין מוזיקה פופולרית לאמנות והניסיון שלהם לאתגר בדרך חדשה את אמנות קידום-המכירות המוכרת צפוי להיות אחד הדברים המסקרנים בחודש הקרוב בסצנת המוזיקה העולמית.