יום ראשון, 1 בספטמבר 2013

Instagram Finds





קשה להודות, אבל האינסטגרם הפך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. חוץ מלעדכן מדי פעם בתמונות של מנו (כן, גם אנחנו הפכנו להיות חלק מההורים האלה, אבל משתדלים שהתמונות יהיו באמת מעניינות), הגלגולים בין משתמש אחד לאחר מסייעים לנו להיתקל באמנים מעניינים וייחודיים, שסביר להניח שכלל לא היינו מגלים אותם אלמלא הרשת החברתית.




QT-A הוא בדיוק כזה - אמן קולאז' יפני, שמנהל חשבון אינסטגרם מעולה. העבודות הסוריאליסטיות שלו משלבות דימויים מרתקים, באסתטיקה מדויקת ובשילובי דימויים שובי לב, מרגשים, קיטשיים לעתים ומשעשעים.





הרבה מידע לא הצלחנו לאתר על האמן האניגמטי הזה – בטאמבלר שלו נכתב שהוא נולד ב-1974, מתגורר ביפן ושהוא פועל כארט-דירקטור במשרד פרסום וכאמן קולאז'. QT-A חושף ברשת רק את מה שהוא רוצה שנדע ומניח לעבודות שלו לדבר בעד עצמן. כל מה שהוא מבקש זה שנתגלגל אליו, כך או אחרת, ונעניק לו מבט שני וגם לב קטן ואדום שמחכה תמיד מתחת לתמונה. 




יום שני, 29 באפריל 2013

exactitudes

 Carry Daddies - Rotterdam 2005

אנחנו רגילים לחשוב ולהאמין שאנחנו מיוחדים. ייחודיים. חד-פעמיים. העידן שלנו כמו תובע מאתנו לחגוג את החופש שלנו להיות אנחנו עצמנו ומעניק לנו את הכלים לעשות זאת בקלות. עם זאת, נדמה שכמעט כל הבחירות שלנו מובילות אותנו אל המכנה המשותף, יהיה אשר יהיה, אל השבט שאנו שואפים להשתייך אליו, יהיה אשר יהיה.

Musulman - Casablanca 2000

הפרויקט הצילומי Exactitudes, של צמד היוצרים ההולנדי ארי ורסלואיס (Ari Versluis) ואלי אויטנברוק (Ellie Uyttenbroek) החל לבדוק את המכנה המשותף בין קבוצות של בני אדם בחברה המודרנית לפני כ-20 שנים.
הם מאתרים נשים, גברים, זקנים וטף, מצלמים אותם, מצרפים את התצלומים שלהם לתצלומים נוספים של חברים בשבט האנושי שלהם ומעניקים לקבוצה שם ומספר קטלוגי. תחילה פעל הצמד בעיר מגוריהם, רוטרדאם, אך מאז הם הרחיבו את גבולות פעילותם לערים ומדינות אחרות בעולם.

 Mininas - Praia 2004

כאשר אנו רואים את קבוצת התצלומים של היחידים הדומים כל כך האחד לאחר, אנו חשים שאנו מכירים אותם. אנחנו יכולים לתאר לעצמנו מה כל אחד מהם אוהב או שונא. מאיפה הוא מגיע ולאן הוא מבקש ללכת. לאיזו מוזיקה הוא מקשיב ואיזה ספרים הוא קורא (אם בכלל). ההשתייכות לקבוצה היא עניין בסיסי והכרחי לא רק לפרט ששייך לקבוצה, מתברר, אלא גם לזה שצופה עליו מהצד.

Mister Wang - Beijing 1999

הפרויקט המתגלגל, שכבר קיבל צורה של אתר אינטרנט, ספרים, מוצרים נלווים ותערוכות (כמו זו שמוצגת בימים אלה בטייט מודרן הלונדוני) קיבל את שמו מהתכת שתי מלים: exact & attitude והוא שומר על מסגרת קשיחה למדי של סגנון ותוכן (צילום האובייקט על רקע ניטראלי, בפוזה קבועה מראש ותוך כדי הקפדה על לבוש וסטיילינג שמסייעים למלאכת הקטלוג של הפרטים בקבוצות שאליהם הם משתייכים). 

Casual Queers - Rotterdam 1995
אנחנו רגילים לחשוב ולהאמין שאנחנו מיוחדים. זה נכון, גם אם יש עוד הרבה מאוד אנשים מיוחדים שבוחרים להיראות ולהתנהג בדיוק כמונו.

יום רביעי, 17 באפריל 2013

From Israel with Love


העיתונאי הספרדי רפאל אניבל פירסם בשבוע שעבר ראיון מסקרן עם האמנית הישראלית זויה צ'רקסקי במגזין הספרדי המומלץ מאוד yorokobu. הראיון חושף בפני קהל דובר ספרדית את סיפורה של זויה, את המקום הייחודי שלה באמנות הישראלית, את פעילותה במסגרת קבוצת האמניות New Barbizon, ואת דיעותיה המקוריות והמנוסחות בישירות נוקבת ומשעשעת על עולם האמנות העכשווי.

בכתבה מצוטטת גם מרב זקס מ-The Vagabundas, שאומרת שהעבודות של זויה ושל שאר בנות New Barbizon, מעניקות לנו (כלומר, לקהל הישראלי) מבט חדש, שבאמצעותו אנו יכולים להסתכל על עצמנו מבחוץ, דרך עיניים שהן זרות ומוכרות בעת ובעונה אחת.

הנה הכתבה, שזכתה לכותרת From Israel with Love:
1
(Circumcision of an adult. Zoya Cherkassky)

La primera vez que escuché hablar de Zoya Cherkassky y New Barbizon, el colectivo de artistas soviéticas que agita a la efervescente intelectualidad israelí con sus trabajos, fue casi imposible no caer en la cinematográfica (y casi obvia) tentación de imaginar a estas mujeres como a un grupo de frías y meticulosas espías al más puro estilo del film From Russia with Love. (“Nosotras procedemos de la URSS, nuestros países habían dejado de existir en aquel entonces”, me dirá Cherkassky varias veces en nuestro primer encuentro).
Nada más lejos de la realidad. Tanto la artista como el resto de integrantes (Natalia Zourabova, Anna Lukashevsky, Asia Lukin y Olga Kundina) de New Barbizon son sólo la punta del iceberg de una nueva y emergente generación de artistas que emigraron a Israel en plena década de los 90, junto a más de un millón de judíos, después de que Mijaíl Gorbachov abriese las fronteras de la antigua URSS.
“La mayoría de nosotras llegamos a Israel cuando teníamos 14 o 15 años”, explica Cherkassky, que ahora cuenta con 36, desde su estudio en el sur de Tel Aviv. “Al contrario de lo que pueda parecer, la inmersión en Israel no fue en exceso complicada. Muchos emigramos a la vez y eso ayudó a que no echásemos de menos lo que habíamos dejado atrás. Además, las condiciones aquí para un artista eran mejores, había más libertad, más posibilidades. En Ucrania aprendí la técnica, a seguir las pautas clásicas, mientras que aquí pude dejar fluir ese conocimiento, darle voz propia”, matiza.
Attack of the 50 foot woman
(Attack of the 50 Ft. Woman, 2005. Zoya Cherkassky)

El aprendizaje de las componentes de New Barbizon se desarrolló casi paralelamente a su precoz éxito. De hecho, Cherkassky, “agobiada” por los cada vez más numerosos encargos de las galerías y ante las muchas expectativas creadas, decidió dejarlo todo y marcharse a Berlín, “la ciudad donde, de cada dos habitantes, uno es artista”, dice no sin cierta ironía.
“Fue la mejor decisión que pude tomar. Los premios y las peticiones de los galeristas llegaron demasiado pronto. Me agotó, no sabía cómo manejarlo. Llegó un momento en el que me sentí vacía y la mejor opción era ponerle freno a toda aquella locura. Quería explotar otros caminos y creo que lo he conseguido”, apunta.
3
(Jaffa Dalet, 2012. Zoya Cherkassky)

De momento, sus dos siguientes proyectos son New Barbizon y una serie que retrata la realidad de los judíos de origen ruso en Israel. ¿Imposible desprenderse de su pasado? “Te equivocas, no es mi pasado. Es mi día a día, mi realidad actual, lo que como y el idioma que utilizo la mayor parte del día”, dice. Y no le falta razón, sólo hay que echar un vistazo a los impresionantes lienzos que cuelgan por todas partes del estudio para comprobarlo. Imágenes que recrean de manera más o menos realista las virtudes y contradicciones de una generación marcada irremediablemente por el judaísmo y la vieja tradición comunista.
“Tanto Zoya como el resto de artistas de New Barbizon tienen la particularidad de ofrecernos la mirada de unos artistas que viven y trabajan aquí, pero que tienen un pasado y una influencia cultural diferente, hecho que permite que a través de sus pinturas podamos observarnos a nosotros mismos y a nuestro entorno de una manera diferente”, explica la comisaria y consultora de arte Merav Zaks.
4
(Estudio de Zoya Cherkassky. Por Shayna Hodge)

¿Hay algo que le preocupa?, “sí, la imbecilidad y lo superfluo en que se ha convertido el arte en los últimos tiempos. Hace poco puse en Facebook que iba a crear una nueva obra que consistiría en exponer seis kilos de mierda en el centro de una galería. ¿Cree que alguien puso en duda qué tipo de arte era eso? ¿Qué valía podía tener una creación así? Nadie, ni lo más mínimo. Lo único que se preguntaban era cómo iba a encontrar tanta mierda, o cómo iba a conseguir que se mantuviese durante tanto tiempo sin desparramarse por todo el local. Una locura, como entenderá. De ahí que quiera investigar los límites del arte, si es que existen; la frontera, dónde empieza y termina el acto artístico. Ese es mi camino”, razona Cherkassky, en un discurso a medio camino entre la prudencia soviética y el desparpajo israelí.
13
(Passover, Zoya Cherkassky)

12
(Zoya Cherkassky)

11-1
(Bread, Zoya Cherkassky)

10
(Laundry at kibbutz Baram, Zoya Cherkassky) 

1table
(I as an artist, 2008. Zoya Cherkassky)

5
(Zoya Cherkassky. Por Shayna Hodge)

יום רביעי, 20 במרץ 2013

The Color Of


"The Color of" הוא מיזם חדש של האמן הסינגפורי פונג קווק פן (Fung Kwok Pan) שמתבסס על יצירת אמנות אינטרנטית מוקדמת שלו, שבמסגרתה ביקש למצוא את ההגדרה האובייקטיבית ביותר לצבע האמיתי של הדברים, בהתבסס על תצלומים שהעלו לרשת גולשים אנונימיים.

The Color of היא למעשה אפליקציה שמציעה למשתמשי תוכנת אינסטגראם להכניס אל האפליקציה מלה או ביטוי לבחירתם. לאחר מכן האפליקציה מוצאת את כל התצלומים שהועלו לאינסטגראם ותויגו תחת אותו שם או ביטוי ומניחה אותם זה על זה, כדי ליצור קולאז' אבסטרקטי, שאמור לבטא את המשמעות האמיתית של המושג, או לפחות לשמש כרקע יפה למסך העבודה של הסמארטפון שלכם.


הקונספט של האפליקציה הולם להפליא את הטרנד העולמי של אמנות מסדי הנתונים, שבהם אמנים עושים שימוש בנתונים סטטיסטיים או בטביעות רגל דיגטליות באינטרנט כדי לנסח אמריה אמנותית על החיים המודרניים, יחד עם משתמשים רבים מרחבי העולם. החוויה הזאת נמצאת כעת בחיתוליה ומי שרוצה לקחת בה חלק יכול להוריד בחינם את האפליקציה של קווק פן ולחפש בעצמו איזה צבע או שילוב צבעים המלים שלו יכולות ליצור.



יום רביעי, 6 בפברואר 2013

Keren Taggar

קרן תגר. צילום: מוטי קיקיון

עוד תזכורת: ביום שבת נקיים שיח גלריה עם קרן תגר וכנרת לוריא, שמציגות שתי תערוכות יחיד בגלריה אלפרד (בן עטר 19, ת"א). במפגש תשתתף גם מרב זקס, אוצרת התערוכה. 

זה מה שיש לקרן לספר על תערוכת היחיד הראשונה שלה:

בתערוכה "בגיל שלוש ושלושים הפסקתי לפחד" מוצגות מבחר עבודות שיצרתי בשלוש השנים האחרונות. רבות מן העבודות הופיעו בבלוג האיור האישי שלי, שהעיסוק בו מגיע לסיומו עם פתיחת תערוכה זו.







ב-2010 פתחתי את הבלוג "Drawing Diary", כדי ליצור לעצמי פלטפורמה עצמאית לתצוגה, וכדי שאוכל לעסוק בחופשיות במה שמעניין אותי, מבלי להידרש לעניין הקטלוג המקובל והמגביל "איור / אמנות".

כאן פשוט עשיתי.

בבלוג הצגתי באופן יום-יומי את העבודות שנוצרו בעקבות רישום שיטתי ואובססיבי, שנועד לשמר את הימים, לייצר פיסות זיכרון של דברים חולפים.


suspension אקריליק על קרטון

אני מוטרדת מאוד מהזמן שעובר ואוזל. אני מרגישה אותו נושף בעורפי כל הזמן. השנה, התחושה המעורפלת שמלווה אותי שנים, התגלגלה למצב קונקרטי כשהתגלה שאני חולה.

הצורך לצייר מציל אותי ומוציא אותי מהמיטה.
Like the Leaf Clings to the Tree, עפרון על נייר
בעבודות שלי אני מעבדת שוב ושוב כמה נושאים מרכזיים: חלומות, פחדים, יופי, געגוע. התהליך הזה מסייע לי להתמודד עם המצב הבלתי-נסבל של המודעות למוות ועם תנועת המטוטלת התמידית בין ייאוש לתקווה. נקודת המבט הזאת, שנשמעת על הנייר מאד קודרת ומדכאת, מובילה אותי למקומות של פליאה והיקסמות. כל דבר מספיק חשוב: חלום שכמעט נשכח, פיסת נוף אגבית בחלון, חולצה שהושלכה סתם כך על כיסא.


ללא כותרת (סוודר גולגלות), עפרון ועטים על נייר

העבודה היום-יומית שלי היא מהירה יחסית (בעיקר רישום בעפרון ובפורמטים קטנים) ולכן אני מסיימת וממשיכה מיד הלאה. אל הרגע הבא. הרגשתי שאסור לי להפסיק, כי אין מספיק זמן לכל הרעיונות והמראות שעלי לשמר דרך הרישום.

באמצעות התערוכה אני מרשה לעצמי לעצור לרגע.


 גלויה מיפו 2012. אקריליק על קרטון

השם "בגיל שלוש ושלושים הפסקתי לפחד" הופיע לראשונה בעבודת טיפוגרפיה שיצרתי במהלך השנה האחרונה – שנה שבה הקרבה למוות איינה את רוב הפחדים שהגבילו את חיי עד כה.

במידה רבה, תערוכת היחיד הראשונה שלי היא תוצאה של חוסר-הפחד החדש הזה.
ללא כותרת (ערימה על הראש). אקריליק על קרטון

את תמונות התערוכה צילם אריאל קן.

יום שלישי, 5 בפברואר 2013

Kineret Lourie

תזכורת לכל מי שטרם הספיק לבקר: תערוכות היחיד של כנרת לוריא ושל קרן תגר מציגות עד ה-14.2 בגלריה אלפרד (בן עטר 19, ת"א). ביום שבת הקרוב - ב-9.2 - יתקיים במקום שיח-גלריה עם לוריא ותגר ועם מרב זקס, אוצרת התערוכה.

כנרת לוריא. צילום: מוטי קיקיון
Color Checker, שמה של תערוכת היחיד הראשונה של לוריא, הוא גם שמה של טבלת צבעים שבה נעשה שימוש בצילום (בעיקר בתחום צילום הרפרודוקציות) כדי לכייל באופן מדויק את הצבע ואת הניגודיות של המצלמה על פי היצירה המצולמת. למעשה, מי שעושה שימוש בטבלה זו מבקש להקטין את הפער שבין העולם לדימוי המצולם שלו.


ה-Color Checker - בודק הצבע - מסייע למפות קואורדינטה, נקודת ציון על ספקטרום הצבע והאור. כך, הוא משמש כמתווך וכמתרגם, במובן הראשוני של התאמה ושל שימוש נכון בצבע. עם זאת, שמו גם טומן את הפועל check, שם הקוד לסימון V, אישור על מה שנכון, ואת המשמעות של תהליך חיפוש ובדיקה.

ללא כותרת, אקריליק, טושים, עפרונות, עטים, חיתוכי נייר על נייר, תאורת לד, 2013

במובן זה, המהלך הטכני של בדיקת הצבעים והתיווך של ה-color checker בין המצלם למצולם, הוא נקודת המוצא לתערוכה המזמנת ללוריא אפשרות לבדוק מהו הייצוג הנכון שלה ושל העבודות שלה, או אם הוא כלל קיים. בנוסף, בדיקת הצבעים מחזירה אותה אל הפעולה הבסיסית ביותר של פעולת הציור הפרטית שלה: ההשתעשעות המשוחררת בצבע והחדווה שבבדיקה של התמורות השונות שמתחוללות בו כאשר הוא נוצר על ידי טושים, עפרונות, עטים, מכחולים וכלים אחרים. 

דיוקן עצמי עם מוח, וידאו, 2011

למעשה, התערוכה מבקשת לשרטט מסלול מנוגד לזה שבו נעשה השימוש הרגיל ב-Color Checker. כלומר, במקום לקחת ציור ולתרגם אותו לצילום מדויק ככל הניתן, העבודות משתמשות בצילום (בין אם אלו דימויים שמצאה ובין אם תצלומים שצילמה בעצמה) ומתרגמות אותו לציור, אך לא כדי לכייל את הציור אל מול הצילום או המציאות, אלא כדי לנסח עמדה אמביוולנטית אבל גם משועשעת ומקבלת, של הפער התמידי, שייתכן כי בלתי אפשרי לגשר עליו, בין המבט למציאות.


דיזינגוף סנטר/ העבודה, עטים, טושים, עפרונות על נייר, 2013

המבט - שלה, של הצופה ושל הדמויות שמביטות בנו מתוך הציור - מסקרן ומעסיק אותה. בתערוכה לוריא בודקת אפשרות לבנות מחדש את היחסים המשולשים האלה, גם באמצעות עיסוק בפילטרים הטכנולוגיים שנמצאים לפני המבט: מצלמה, טלסקופ, משקפיים, דפוס, פילם, מחשב, צילום לווייני וטבלת צבעים, כמובן.

את תמונות התערוכה צילם אריאל קן.

יום שני, 21 בינואר 2013

Tagar & Lourie @ Alfred Gallery


The Vagabundas גאות להזמין את קוראי הבלוג לאירוע אמנותי משמח: ביום חמישי הקרוב, 24.1, בשעה שמונה בערב, ייפתחו בגלריה אלפרד (רח' בן עטר 19, ת"א) שתי תערוכות יחיד של האמניות קרן תגר וכנרת לוריא.

קרן וכנרת הכירו בעת לימודיהן בבצלאל, ומעבר לחברות העזה שנרקמה ביניהן, דרכיהן המקצועיות והאמנותיות נפגשו ונפרדו לאורך השנים. גם כעת הן ממשיכות לעבוד ביחד ולחוד. התערוכות שלהן חולקות קורת גג משותפת, אך עבודותיהן מתקיימות בצורה עצמאית וברורה משל עצמן.


"בגיל שלוש ושלושים הפסקתי לפחד"
שמה של התערוכה של קרן נלקח ממשפט שהופיע בעבודה שיצרה ב-2012 - שנה שבה האפשרות האמיתית והקרבה של המוות נטרלו את רוב הפחדים שהגבילו לדבריה את חייה עד כה. תערוכת היחיד הראשונה של קרן היא במידה רבה תוצאה של חוסר הפחד החדש הזה.

Suspension

לפני שלוש שנים קרן פתחה בלוג אישי ("Drawing Diary"), ששימש לה כפלטפורמה עצמאית לתצוגה של עבודות האמנות שלה. בבלוג, שהצליח לצבור פופולאריות רבה, הציגה קרן איורים, ציורים, קולאז'ים, פסלים ועבודות טיפוגרפיות, שנוצרו בעקבות משמעת עבודה ממושכת, שיטתית ואובססיבית, שנועדה לשמר את הימים שעוברים וליצור פיסות זיכרון של רגעים חולפים. רבות מהעבודות בתערוכה נולדו כחלק מהעבודה על הבלוג, שיגיע לסופו עם פתיחתה.

A Postcard From Jaffa

בעבודותיה, קרן עוסקת רבות בתחושת "הזמן שעובר ואוזל", שאותו היא מרגישה נושף בעורפה כל הזמן. השנה, התחושה המעורפלת הזאת, שמלווה אותה שנים, התגלגלה למצב קונקרטי ומטלטל כשגילתה שהיא חולה.  

קרן מספרת שהצורך לצייר מציל אותה ומוציא אותה מהמיטה בכל יום מחדש.

"Color Checker"
נקודת הפתיחה של תערוכתה של כנרת לוריא היא בכלי העזר הטכני שמשמש לבדיקת הצבעים בצילום (שהעניק לתערוכה את שמה), ממנה היא יוצאת ועוסקת באמצעי תיווך הראייה השונים אל מול המבט והאובייקט הנצפה. בדיקת הצבעים גם מחזירה אותה אל הפעולה הבסיסית ביותר של פעולת הציור: ההשתעשעות בצבע וההיקסמות מהתמורות השונות שמתחוללות בו כאשר הוא נוצר על ידי טושים, עפרונות, עטים, מכחולים וכלים אחרים.

ללא כותרת

העבודות של כנרת משתמשות בצילום (בין אם מדובר בדימויים שמצאה ובין אם בתצלומים שיצרה) ומתרגמות אותו לציור, אך לא כדי לכייל את הציור אל מול הצילום או אל מול המציאות, אלא כדי לנסח עמדה אמביוולנטית אבל גם משועשעת ומקבלת, של הפער התמידי, שייתכן כי בלתי ניתן לגשר עליו, בין המבט (של האמן, של היצירה או של הצופה) למציאות. 

אלכס ונאוה

התערוכות בגלריה אלפרד הן תערוכות היחיד הראשונות שלהן, ביחד ולחוד.