It's a small world

הצלמת האמריקאית לורי ניקס מתעדת בסדרת העבודות שלה "The City" עולם שנמצא בתהליך מתקדם של פירוק. היא מצלמת בתי מידות שקירותיהם שבורים, מוזיאונים מתפוררים, מספרות מרוסקות, ספריות שצמחיית פרא כיסתה אותן ועוד מבנים רבים אחרים שננטשו, הוזנחו ונעזבו.

Church 2009

ניקס מתעדת עולם שאיננו, ולו רק משום שהיא יוצרת אותו במו ידיה, בזעיר אנפין, ורק אז מצלמת אותו. הדגמים הקטנים שהיא יוצרת מדמים בקפידה מעוררת השתאות חללים אורבניים שנראים ריקים לגמרי, אך הנוכחות הנעדרת של בני האדם שהקימו אותם (ולאחר מכן עזבו אותם) נזעקת בהם מכל פינה מעוצבת, מכל חפץ מדויק ומכל חומר מיניאטורי מושלם ופגום, ונדמה שהשאלות שהיא מעלה מסקרנות ומטרידות הרבה יותר מכל תשובה אפשרית שהתצלומים היו יכולים לטמון בחובם.

Mall 2010

 ניקס החלה לעבוד על סדרת התצלומים ב-2005 וכשבוחנים אותם מקרוב ומבחינים באיכות של הדגמים ובריבוי הפרטים שהחדרים שלה כוללים, בהחלט אפשר להבין מדוע היא עדיין לא סיימה אותה.

Museum of Art  2005

clock tower 2005

laundromat at night 2008

library 2007

Frish Fresh

The Vagabundas ביקרו אתמול בערב טרום הפתיחה של יריד "צבע טרי" וחזרו משם עם ראש מסוחרר מיין וגבינות וגם עם כמה המלצות על עבודות ואמנים שתפסו את עיניהן באופן מיוחד באגף חממת האמנים:

לירון קרול

גבריאלה ווינשנקר

רן ברלב

רן ברלב

ברק בנדל

אברהם קריצמן

מבין העבודות המוזמנות, ראוי לציין במיוחד את המיצג "The Field", של אורלי הומל, ואת הווידאו "האמנית וד"ר וייס", של מאיה אטון ומיטל כץ מינרבו:

מאיה אטון ומיטל כץ מינרבו

אורלי הומל

A Click From Above

תצלומי אוויר מזכירים לנו בדרך כלל ריגול צבאי, ניטור משטרתי, או, לחילופין,  תיעוד רומנטי של נופים טבעיים יוצאי דופן ("ממבט הציפור!"). עם זאת, הצלמת הגרמנייה קתרין קורפמן (Katrin Korfmann) השכילה לקחת את הכלי הזה למקומות אחרים. בסדרת העבודות שלה "Count For Nothing", קורפמן בחרה מתוך צילומי וידאו של מצלמה עילית מספר תצלומים של רגעים שקפאו בזמן (נופים אנושיים, חלקם בנליים למדי - עוברי אורח ברחוב, אנשים שמחכים בתור - אחרים חריגים יותר - טקס חלוקת דיפלומות באוניברסיטה, ריצה עם פרים בפמפלונה וכו'). לאחר מכן היא ביצעה עליהם מניפולציות דיגיטליות שונות (מחיקה והוספה של אלמנטים ו/או הצמדה לתצלומים אחרים), זאת על מנת להעניק להם מבט חדש, שבדרך כלל מחלץ אותם מההקשר הגיאוגרפי והעלילתי המקורי והמיידי שלהם ויוצר מחדש את הסיטואציה ואת הקומפוזיציה באופן שונה ומסקרן.

Photography/Embroidery

חוסה איגנסיו רומוסי מרפי (Jose Ignacio Romussi Murphy) הוא אמן רב-תחומי מצ'ילה, שמתמקד בשנים האחרונות בשילוב בין דימויים דו-ממדיים לרקמה. הוא מוסיף לתצלומים, עיתונים מפות, קולאז'ים ודימויים אחרים נגיעות של צבע ושל צורה בחוטי רקמה ומעניק להם מראה ופרשנות חדשים:

אלמנטים דומים לסגנון של רומוסי מרפי (שימוש בטכניקה של קראפט בשילוב עם תצלום, ניגודיות בצבעוניות וכו') ניתן למצוא גם בשיתוף הפעולה בין הצלמת הליטאית אוסרה אוסיפויצ'יוטה (Ausra Osipavicuite) לאמנית בת-ארצה גינטרה פסאקרניטה (GInatre Pasakarnyte):

 

Banned Items

חופשת פסח הגיעה לסיומה ועמה גם הטיילת האווירית הסואנת מכאן לשם, ובחזרה. לרגל השיבה אל השגרה הישראלית, החלטנו להציג כמה עבודות מתערוכה מסקרנת של שני אמנים אמריקאים - Adam Ames ו-Andrew Bordwin (הפועלים תחת השם האמנותי: Type A), ששמה במרכזה היבט מסוים מאוד של חוויית הטיסה. התערוכה, שנקראת Guarded, מוצגת במרכז לאמנות מודרנית בדנבר, ארה"ב, וכוללת תצוגה של מגוון חפצים שונים ומשונים שאותם אסור להעלות על כלי טיסה מסחריים בארה"ב. החפצים הונחו גבוה מעל לראשי המבקרים, שיכולים לראות רק את צילומי הווידאו שלהם, שמוקרנים במוניטורים של טלוויזיה במעגל סגור. אגב, בשעות הפעילות של התערוכה מסתובב בה שומר לבוש מדים וחמוש, שניגש מדי פעם אל מבקר זה או אחר במקום ובודק שהוא לא נושא עמו את אחד מהחפצים האסורים. 

Hair Spray

Ski Poles

Snow Globe

Throwing Stars

Water Pistols

  

Type A
Guarded, 2012
Video, mixed media, armed security guard

Tomodachi Calling

לעתים, גם אם בדרך כלל לא, הזמנים הקשים מחלצים מאתנו את התכונות הטובות ביותר שלנו. לפעמים, גם אם רק במקרה, האמנות נמצאת בסביבה ומזדמן לה לייצג את הטוב הזה. זה המקרה של המיזם האמנותי, העיצובי והחברתי Tomodachi Calling, שנולד מתוך מצוקה גדולה, מתוך הרס וחורבן, ונהפך לסמל קטן אך ברור של אחווה אנושית וסייע לרוח הטובה לנצח, גם אם רק בנקודות, את הזמנים הרעים.

תיק בד של תמר מושקוביץ

זמן קצר אחרי רעידת האדמה, הצונאמי והאסון הגרעיני שפקדו את יפן בדיוק היום לפני שנה, ב-11.3.11, החליטו כמה אמנים מקומיים יחד עם חבריהם ממדינות אחרות שהתגוררו באותה תקופה במדינה להתאגד ולגייס כספים עבור עזרה לתושבים שנפגעו קשות במהלך אותם ימים נוראיים, מעשה ידי הטבע שאליו נוספה גם אוזלת ידו הנפשעת של האדם.

ספל של מישל גונדרי

מכיוון שהיה מדובר בחבורה של אמנים ומעצבים, הקבוצה בחרה להקים חנות וירטואלית שבה יימכרו פריטים עיצוביים שונים. שמו של הפרויקט, Tomodachi Calling, הגיע מהמלה היפנית ל"חבר" ומסמל את קשרי הרעות בין חברי הקבוצה, שהלכה וגדלה בשיטת חבר-מביא-חבר. 

בגד לתינוק של KYOTARO

באתר האינטרנט של הקבוצה ניתן לראות ולרכוש חולצות מודפסות, שקיות, כפתורים, ספלים ואפילו בגדי-ילדים שעוצבו על ידי אמנים, מוזיקאים ומעצבים יפניים וזרים (ביניהם ניתן למצוא גם יצירות של המעצבת הישראלית המוכשרת תמר מושקוביץ). כל הרווחים מהמכירה עוברים לארגון הצלב האדום היפני. בין האמנים המוכרים שתרמו את עבודותיהם למיזם ניתן למצוא, בין השאר, את הבמאי מישל גונדרי, את חברי להקת בלונד רדהד ואת מאייר הקומיקס האגדי רוברט קראמב, ומאגר האמנים הולך וגדל כל העת.

טי-שרט של קלואי קמפרט

בהחלט שווה להיכנס לאתר ולשוטט בין העיצובים והמוצרים השונים. זו לא רק הזדמנות לקנות טי-שרט חדשה, או לגלות אמנים שטרם הכרתם ולקבל השראה, אלא גם לעשות משהו טוב, על הדרך. 

Project Emanuel

בשבועות האחרונים הטפטוף הקבוע של כתבות ועדכונים בבלוג של The Vagabundas, הלך והתמעט, עד כדי יובש מוחלט.
כעת אנו גאים לחשוף את הסיבה המתוקה לכך:

ברוך הבא, מנו. מי יתן והעיניים היפות האלה שלך יראו, בין השאר, גם הרבה יצירות אמנות מרגשות.
בינתיים אנחנו עסוקים בהנקות, החתלות, כביסות ומאבק בעייפות, אבל מבטיחים לחזור לכאן בהקדם האפשרי.

מרב ורועי