"Dear Photograph, Thank you for everything we had"
טיילור ג'ונס, צלם צעיר בן 22 מאונטריו, קנדה, דפדף יום אחד באלבום התמונות המשפחתי שלו כשלפתע עלה בראשו הרעיון לצלם תמונות מילדותו, שוב, על הרקע המדויק שבו הן צולמו לראשונה. ג'ונס חזר לכמה מקומות מילדותו, בעקבות התמונות שאותן בחר, צילם אותן כשהוא מחזיק מול עדשת המצלמה שלו את התצלום המקורי, והעלה אותן לאתר בשם Dear Photograph. מאז, האתר משך למעלה מ-4 מיליון גולשים מ-209 מדינות, וג'ונס מוצף בתמונות מגולשים שמבקשים להעלות אותן לאתר.
"Dear photograph, Dad never took a picture of me. Then I noticed his reflection in the glass. Happy Father's Day, Dad." Anonymous
הרעיון אמנם פשוט, אך מצליח להחזיר את הצופים במאות התצלומים שבאתר בן רגע אל העבר, אל הזיכרונות האהובים, הרגעים היפים והיפים פחות שהיו ושכבר אינם, גם אם למעשה לא מדובר בזיכרונות הפרטיים שלנו.
גם אנחנו חזרנו אל העבר במהלך השיטוט בין התצלומים באתר והכיתובים הפשוטים, כמעט נאיביים, שנלווים אליהם, חווינו ברגע את תחושותיהם של המבוגר שגילה שבניגוד למה שחשב, אביו אכן צילם אותו בילדותו, דרך ההשתקפות בתמונה הישנה, את האחיות שגדלו, אך עדיין מבקרות כבעבר בקבר של אביהן, את האהוב שהנציח מחדש רגע יקר עם אשתו האהובה על ספסל בגינה הציבורית, בשעה אשתו כבר איננה בחיים.
"Dear Photograph, we outgrew our clothes, but never the visits with you, dad."@ kimberlyfab
האתר של ג'ונס הזכיר לנו את סדרת התצלומים המוצלחת ועטורת הפרסים "אלטנוילנד" של צלם העיתונות הישראלי עמית שעל, ששחזר בעזרת טכניקה דומה זיכרונות ישנים של תצלומי עבר עבור העיתון "כלכליסט". נדמה שמגל בחר בזיכרון המשותף, הלאומי ואילו ג'ונס מעדיף להתמקד יותר בזיכרון הפרטי, האישי, אבל שניהם אומרים תודה לתמונות. הישנות והחדשות כאחת.
הכותל, אז והיום. צילום: עמית שעל
תגובה 1:
מקסים!
הוסף רשומת תגובה