כל הדמויות הראשיות של עולם האמנות נמצאות כאן: האמן המיוסר, שמשוכנע שהעולם מתנכל לו, אספן האמנות תאב הבצע וחסר המושג, הגלריסטית השאפתנית שמנסה לנווט בין מסחריות לאוונגרדיות אמנותית ועל הדרך ממליכה מלכים חדשים ומחרבת חלומות, אמן-העל שכלל לא נוגע ביצירותיו ומעסיק צוות של בעלי מלאכה שיוצרים במקומו.
מקומו של אף אחד לא נפקד: השרלטנים, אומרי ההן, החולמים, הבוהים ללא תכלית, המלקקים בפנים, הולכי הרכיל מאחורי הגב, הקניינים הגדולים, מעמידי הפנים, מטיפי המוסר, מחפשי הדרך האבודים, הספקולנטים זוללי הנבלות.
"Untitled" (2009, במאי: ג'ונתן פרקר) מציג בצורה מפוכחת, לעתים צינית וארסית אך תמיד משעשעת, את אחורי הקלעים של עולם האמנות. גיבור הסרט הוא אדריאן ג'ייקובס, "אמן סאונד" על סף הייאוש, שדרכו מצטלבת בדרכה של מדלין גריי, בעלת גלריה, שמוכרת בין השאר את יצירותיו של אחיו הצייר. הרחובות המסוגננים של שכונת צ'לסי הניו-יורקית מהווים את התפאורה למערכת היחסים המהוססת שלהם, שתחשוף את היצרים, את הצביעות ובעיקר את הגיחוך של סצנת האמנות במנהטן, שאותם ניתן לתרגם באופן חופשי גם לסצנה הקטנה, אך המגוחכת לא פחות, של תל אביב.
המלך ב-Untitled הוא לא רק עירום, אלא גם מזיע, מגמגם, לא-מגולח ועל סף התמוטטות עצבים. יש רגעים בסרט שנראים במבט ראשון מוגזמים, מופרכים, בלתי-אפשריים, אבל מי שמכיר ולו מעט את עולם האמנות יוכל להיזכר בקלות בכמה וכמה רגעים מוגזמים, מופרכים ובלתי-אפשריים שלהם הוא היה עד במציאות, שגם במקרה של "Untitled" עדיין עולה על כל דמיון.
המלך ב-Untitled הוא לא רק עירום, אלא גם מזיע, מגמגם, לא-מגולח ועל סף התמוטטות עצבים. יש רגעים בסרט שנראים במבט ראשון מוגזמים, מופרכים, בלתי-אפשריים, אבל מי שמכיר ולו מעט את עולם האמנות יוכל להיזכר בקלות בכמה וכמה רגעים מוגזמים, מופרכים ובלתי-אפשריים שלהם הוא היה עד במציאות, שגם במקרה של "Untitled" עדיין עולה על כל דמיון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה